מיסיונר זה שם של דג

הפעם אפתח בדבר שהכי חסר לי הרגע,
בזמן כתיבת שורות אלו (וחלק מהשורות הבאות) אחד מחברי הטובים ביותר, יניב, מקדש כדת משה וישראל את בחירת ליבו שירי. לצערי הרב, בגלל המרחק הגיאורגפי הרב שבינינו, לא יכלתי להגיע לשמוח איתם ביום המדהים הזה. אולם הקמצוץ של החומץ שבליבי, מתגמד לעומת השמחה הרבה שיש בליבי על הזוג הצעיר, שמתחיל בדרך חדשה (בדרך לירושליים).

שירי ויניב, מכל הלב, ברכות.
ניצלתי את העובדה שיש הרבה אנשים מגוונים באוניברסיטה הזו, כדי להכין לכם ברכת חתונה חובקת עולם. אבל הכי חשוב מזל טוב!

http://video.google.com/videoplay?docid=-5688172560390768595&hl=en

---------
בשבוע שעבר הייתי לחוץ לשלוח לכם את המייל כדי שתספיקו לענות על הסקר של העבודה בשיווק (ותודה רבה לכל מי שענה!), ושחכתי לציין את הפותרת של החידה,
ישר כוח לאורה שגם ציינה את הרפרנס למקור! י
לממלאי הסקר, מילקי זה מוצר של שטראוס, אבל בגלל שהעבודה שלנו הייתה על תנובה, הובטח לכם מוצר דומה של תנובה....

אנחנו בדירה כבר כמה שבועת, והיא מתחילה לקבל צורה של מקום שאנשים גרים בו, ביום שישי שעבר גם קבענו מזוזה (דרך אגב, למי ששוהה בחוצה לארץ, יש פטור של שלושים יום ממזוזה.... אז אל תצאו פריירים!)
השבוע, אנחנו צפויים לערוך בבית ערב שקשוקה, לכמה מחברינו היהודים בתפוצה, נקווה שזו תהיה שקשוקה טובה כמו של מונטג, או לפחות כמו של דוקטור שקשוקה.
בפיטסבורג יש אוכלוסיה יהודית בכלל, ובגבעת הסנאים בפרט. אני חייב לציין, שהידיעה הזו, שיש כאן הרבה אנשים, שברמה כזו או אחרת מרגישים "ערבים זה לזה" עושה את החיים הרבה יותר קלים.

דַבֵּר במספרים

ישנם אנשים שמודדים הצלחה של קבוצות מסויימות, לפי כמות האנשים שהם מגייסים לשורותייהם, או לפי כמות ה"מאמינים" שיש להם.
לא יודע לכמה מכם סיפרתי, אבל לפני שהגעתי לכאן, חקרתי קצת באינטרנט על העיר הזו, באתר של "הילל" הארגון היהודי של האוניברסיטאות, היה רשום שכ10% מהסטודנטים כאן הם יהודים, דבר שהפתיע אותי מאוד, אבל הנחתי שמשמעות היא שיש בעיר הזו הרבה יהודים. אולם באחת ארוחות הערב של ליל שבת, ששוחחתי עם סטונדטים לתואר שני בהילל, והתפלאתי מהעובדה הזו. הם גם התפלאו, מהכיוון ההפוך. לטענתם, בכל האוניברסיטאות ה"נחשבות" בארצות הברית ישנן כ30% של יהודים (הרוור, יייל ושות'), באם אי טי, יש "רק" 23%. קחו בחשבון, שבכל העולם (כולל ישראל) יש כ 13 מיליון יהודים, בארצות-הברית, ישנם בסה"כ 300 מיליון נפש. כלומר גם אם כל היהודים היו גרים בארצות הברית, הם היו מהווים בערך 4% מהאוכלוסיה. אז איך נוצר מצב בו מיעוט כ"כ קטן חולש בצורה כ"כ לא פורפורציונלית על תחום כל-כך רחב?

טוב שם טוב משמן טוב

כפי שמי שצפה בסרטון שהכנתי ליניב, הצליח לשים לב, באוניברסיטה כאן ישנם כ40% של סטודנטים זרים, שאינם אמריקאים (כחלק ממדניות "גניבת המוחות" של אהר"ב, או במילים עדינות, הם רוצים את האנשים הכי טובים בעולם אצלהם) תמיד הייתי גאה בארץ, שנחשפים להמון תרבויות מהמון חלקים שונים בעולם. אולם כאן אני מבין עד כמה אנחנו מכירים רק צד אחד של העולם....
יש כאן כמות גדולה מאוד של אסיאתים: סינים, יפנים, הודים, קוראנים, תיאלנדים, מלזים ועוד ועוד. אם אצלנו, כדי שיהיה לך חברים בפקולטה למדעי המחשב, כדאי לך להיות דובר רוסית, כאן כדאי לך לדעת יפנית או אנגלית במבטא הודי.
הרבה דברים מעניינים נחשפים כשמכירים אנשים לא צפויים שכאלו.
המלזי, לדוגמה, חשף בעיניי את העובדה שעל הדרכון שלו רשום שכוחו של הדרכון יפה בכל העולם, פרט לישראל (כבוד!)
פגשתי כבר שלשה סינים, שלא ידעו איפה זה ישראל, את המזרח התיכון הם הכירו, אבל לא את ישראל. הנקודה המפתיעה מאוד, שכשציינתי בפנייהם שאני יהודי, התגובה המיידית שלהם הייתה "ואוו... אז אתה בטח ממש חכם".
תגובה מאוד תמוהה, מה קורה אצלהם בקריקטורות? במקום אף גדול וכיסים עמוקים מציירים יהודים עם ראש גדול ועיפרון?

סיוון, הפנתה אותי לסרטון נחמד שפונה לתומכים בחרם על ישראל, לעיונכם:

http://www.youtube.com/watch?v=wU221GA5-u8
-----
שנה חדשה עומדת בפתח, ואני מקווה שכולכם קיבלתם את ברכת השנה הטובה מאתר פגישה. (כי אם לא, זה אומר שאתם לא חברים באתר, ואם אתם לא חברים באתר, אתם לא חברים....)
אז מהרו להרשם!
www.pgisha.co.il

אבל למקרה שלא אספיק לשלוח בשנית, שהיה לכולם שנה מתוקה ומוצלחת, שנת שלום, ביטחון ואהבה.

----
לחברים מהטכניון (וגם לסטודנטים אחרים שקשורים ללימודי טכנולוגיה)
אולי שמעתם על פרוקטור וגמבל, החברה שמייצרת על שמפו פנטן, הד ושולדרס, אבקת הכביסה אריאל, פמפרס ועוד ועוד.
רובכם ודאי יודעים שבאביב האחרון השתתפתי בסדנאת סטודנטים מרחבי אירופה המזה"ת ואפריקה.
הסדנא אורגנה ע"י מחלקת "פתרונות מידע להחלטות" שזה שם מוזר שבחרו לתת בפרוקטור וגמבל למחלקת הפסאודו מערכות מידע שלהם.
הסדנא שהשתתפתי בה, בת שבוע, נערכה בפראג, והיתה ממש מעשירה ומהנה, השנה הסדנא תהייה בפריז, שיש אומרים שזה אפילו יותר מגניב.
אני ממליץ לכל מי שבתחום, להרשם, זה תהליך ארוך, משגע את הראש, ויש מלא ראיונות ברמת החייל. אבל, גם מתהליך המיון עצמו אפשר ללמוד המון, וללא ספק, מהסדנא עצמה.

כדי להרשם, כנסו לקישור הזה (ואם תגללו למטה, תוכלו אפילו לראות תמונה ממש גרועה שלי) אם אתם מעוניינים, מלאו את זה ברצינות.
http://pg.sitebase.net/global/ceemea/pages/content/idsc.html
ושיהיה המון בהצלחה!


שוב מזל טוב לשירי ויניב.
"הרבה הרבה שנים מבורכות! "(א. מאן, פיטסבורג) י

איפה היית ב48?

ביימים אלו אנחנו מסימים את העבודה בשיווק של סמסטר אביב בטכניון (איזה מזל שיש אינטרנט) אז בבקשה תקדישו מספר דקות כדי לענות על השאלו הזה בהקדם האפשרי (עד רביעי על הבוקר, אבל עדיף קודם...): י
http://spreadsheets.google.com/viewform?key=pP83gs54l1mu7gBTIM57FfA

--------

הרבה אנשים בעולם התלהבו מהססמא הסינית לאולימפיאדה, "הבלתי אפשרי הוא לא כלום", והרבה אחרים דווקא לא התלהבו כי הם מכירים כבר מהעבר את הססמא הצה"לית הוותיקה "מה שקשה עושים מיד, בשביל הבלתי אפשרי - תן לנו כמה דקות"
בכלל, ישנם ביטויי לשון, שנחקקים עמוק בתודעה שלנו, ולפעמים עולים בסיטואציות לא קשורות.
אני לא יודע כמה מכם זוכרים, אבל בשבוע הראשון שלי בארה"ב בפעם הקודמת, צעקתי על הישראלי שעמד לפני בתור לברזיה "יאללה, אתה גומר את כל הכנרת!"
השבוע עשיתי את שיעורי הבית הראשונים שלי בעבודת צוות. האמת, שלא היה קל בכלל... וגם מהצוות... לא ממש הייתי מרוצה.

בכל מקרה, באחד השלבים שהיה קטע משש קשה אמרה "סו" בדאגה:
Oooooo.... how we are going to do that?

ואני, ללא היסוס עניתי לה בשליפה

Don't worry! we will do what we did in 48....

היא משום מה לא ממש הבינה מה אני רוצה ממנה....


-----
התשובה לחידה של שבוע שעבר (ואז גם יוגרלו הגרסים) י
מדובר בנוסע זַקֵן באוטובוס.
גם שהייתי בן 8 לא הצחיקה אותי הבדיחידה הזו, אבל כל מה שניסיתי להגיד, בצורה מסובכת במיוחד, שבאוטובוסים העתיקים כאן, עדיין מושכים בחוט כדי לאותת לנהג לעצור בתחנה הבאה.
מה שגם מאוד לא הגיוני בעיר הזו, זה שהנהגים לא פותחים את הדלת האחורית (כי כנראה שמהנדס תעו"נ לא מוצלח במיוחד החליט שכשיוצאים מהעיר צריך לשלם ביציאה) ולכן, צריך לעבור הרבה אנשים באוטובוס הצפוף עד שיוצאים החוצה.... אני מנסה לחשוב מה היה קורה אם גם כאן באוטובוסים היו מסתובבות ילדות בנות 19 עם אמ16 ארוך... י

------

קובי ליברמן, חבר שלי מהמחנה קיץ בארצות הברית החליט שהוא נכנס ראש בראש עם סיגל דקל, והתחיל לעצב אופנה, יהיה להם דוכן עם החולצות שלהם בטי מארקט של חיפה ב-3-4 באוקטובר, אז אתם מוזמנים לבקר, ואם תגידו שאייל מהכרמלית שלח אותכם, (ויהיו מספיק אנשים כאלו) אז אני אפילו אולי אקבל חולצה חינם.
האתר שלהם:
http://www.gogmagog.co.il/

-----

אז יש לי הרבה דברים לעשות, עבודה בשיווק, והרבה שיעורי בית כאן,
תעדכנו גם מה קורה איתכם.

טיסה נעימה לכל היוצאים לחופשת קיץ! י

סלח לי, אתה מגיע לוויצמן?

סלח לי, אתה מגיע לוויצמן? י

אני זוכר שמשהו שהיה נראה לי מוזר בסרטים האמריקאים, זה שה"סקול בס" היה אוסף את הילדים ממש מהבית. אבל עכשיו, שאני נאלץ לנסוע כאן באוטובוסים, אני מבין שאוטובוס "מאסף" של הארץ, הוא "ישיר" במושגים המקומיים. *כל* צומת רחובות בדרכו של נהג האוטובוס היא תחנה. כלומר, בממוצע, יש תחנה כל 100 מטרים. דבר שגורם גם לנסיעות ממש קצרות במרחק, להיות ממש ארוכות בזמן (וזה בלי להזכיר שבשעות העומס, הנהג עוצר בכל תחנה רק כדי להגיד לאנשים שממתינים בה, שהוא מלא, ולא יכול להעלות עוד נוסעים). והזכרתי כבר שהאוטובוס עובר ליד הסופר... אז אתם יכולים לדמיין כמה צפוף נהייה כשלאוטובוס נכנסת גברת עם סלים..י.
באופן כללי, האוטובוסים כאן נראים בסדר מבחוץ, אבל בפועל הם ממש ישנים, הם עושים רעש של תומ"ת כשהוא מתחיל לנסוע. לנהגי האוטובוס כאן יש תפיסה שונה של מרחקים, לשם הפשטות אני לא אספר לכם על "אליגיני מול" אלה אתן דוגמה יותר מוכרת.
נניח שאתם בתחנה מרכזית ירושלים ורוצים להגיע להר הבית (לכותל המערבי), אתם שואלים את הנהג "סלח לי, אתה מגיע לכותל", והוא יגיד לכם שלא, ואתם תתעקשו, ותגידו שבמודיעין אמרו לכם שהוא כן מגיע, אז הוא יגיד לכם, "תראה, אני מגיע לשער האשפתות, משם תאלץ ללכת ברגל.." (למי שלא מכיר, זו הליכה של פחות מ5 דקות, כולל עצירה לבייגלה עם זעתר....)י.

ובהקשר של האוטובוסים הישנים בפיטסבורג - חידה מספר הבדיחות לילדים של דידי מנוסי בשנות השמונים - מה זה:


את התשובות יש לכתוב בתגובות <בסוף העמוד>

בין הפותרים נכונה, יוגרל פותר שלא ענה נכונה. י

-----

הליגה הלאומית בפוטבול.

באחד הקורסים יושבים לידי שני אמריקאים מצויים, גדולים עם חולצת וכובע פוטבול, הם זמזמו בגאווה שיר שנשמע לי מאוד מוכר... שאני שומע את השיר עכשיו, ברור לי שזה לא מה שחשבתי, אבל סתם אני תוהה אם תוכלו אתם לחשוב מה אני חשבתי
(ועד כמה זה מוזר ששני אמריקאים חובבי ספורט מזמזמים אותו....)י


http://www.youtube.com/watch?v=DiwK83Fj-FM

-----
שקיות ניילון בסופר

עם כל הרעש שיש לאחרונה בארץ סביב החוק שאמור למנוע מהסופר לחלק שקיות ניילון בחינם, וכל המצגות שמתרוצצות על כך שמחזור השקיות למעשה יקר יותר מיצור חדשות (שזה הגיוני) אבל שגם בתהליך המחזור נפלטים יותר מזהמים מאשר בייצור, אני לא יכול לתהות על הנוהל כאן בפיטסבורג. פעמיים בשבוע, צריך להוציא, בנפרד משאר האשפה "שקיות כחולות" . השקיות הללו מכילות פלסטיק, זכוכית ופחיות למחזור.
כדי שלא יאלצו התושבים לקנות "שקייות כחולות" במיוחד, השקיות של הסופר כאן כבר באות בכחול. ככה שאפשר להשתמש בהן.
עכשיו יש רק אפשרות אחת מבין השתיים:
1. או שכאן, כמו שהיה בקרית טבעון במשך שנים - התושבים מפרידים את הזבל, ועובדי המזבללה מאחדים אותו בחזרה.
2. כל מה שמספרים לנו על מחזור שקיות - לא באמת נכון (ואני זוכר שגם אמרו שהצבע הכחול בבקבוקי המים מונע מהם להיות ניתנים למחזור.
אשמח אם מישהו יוכל להבהיר את הנושא, ובנתיים אתם מוזמנים לצפות בסרטון נחמד מאוד בנושא:
http://www.animalssavetheplanet.com/media/swf/design_video.swf?vidNumber=9

וגם שאר הסרטונים בסדרה ממש נחמדים.

-----
לחיפאים שביניכם, דעו לכם שאני ממש מאוכזב ממש מזה שלא הבנתם ש
Naive Spring
זה נווה שאנן
ן
"cylinder" בין intermediate"
זה בין הגליל לתיכון.

אבל אולי מצד שני, אני צריך להיות מאוכזב מחוש ההומור שלי....
-----
הלימודים ממשיכים.... עכשיו מתחילים להיות כמויות של שיעורי בית.
כבר שחכתי לעשות עבודה אחת, וממש היה קשה לי לעשות את השיעורים השניים (לכו תזכרו לעשות שיעורים כשאין לכם את מיטל, ולכו תבינו מה אמורים לעשות בלי צוות הכרמלית...)

מזל טוב לעופרה על סיום קורס מפקדי הכיתות, עלי והצליחי! י
"....הדבר הזה תלוי במפקדים שיהיו לנו. אם המפקדים יעודדו האמון, את האהבה, את הדבקות בחיילים שלהם, שתדע כל אם עבריה שהפקידה גורל חיי בניה לידי המפקדים הראויים לכך" דברי בן-גוריון בכנס סגל פיקוד כללי, הקריה, 2.7.1963)

Naiv Spring

שבוע טוב לכולם,

סוף סוף יש לי טיפה זמן פנוי שוב לבלבל לכם את המוח....
----
אתה לא רואה לאן אתה הולך?!
בוקר אחד, כשמהרתי לאוטובוס כדי להגיע לבית הספר, מישהו נתקע בי. בלי לחשוב פעמיים צעקתי לעברו "תגיד לי! אתה לא רואה לאן אתה הולך?! י
ואז ראיתי את מקל העווירים שלו.

האמת, לשמחתי זה לא קרה. אבל הסיבה שהתרחיש הזה עלה בראשי היא שיש כאן, ברחובות העיר, לא מעט עיוורים. יוצא לראות לפחות שני עוורים בשבוע הולכים באופן עצמאי עם המקל שלהם (אבל לא יצא לי לראות עיוור עם כלב)י.

אני תוהה אם זה שיש כאן קהילת עוורים די גדולה, אומר משהו טוב על העיר, שהיא מקבלת גם בעלי מוגבלויות והם מרגישים נוח להשתלב בה. או אולי דווקא דבר רע, שיש כאן משהו באוויר שגורם להרבה אנשים להתעוור.

ובכל מקרה, זה ממש מעניין להתבונן בעיוור שהוא כמעט עצמאי לחלוטין, איך הוא מהלך ברחוב בביטחון מלא, ויודע למשש את הדרך עם מקל העווירם שלו.
אירוע הזוי נוסף הוא לראות שני עיוורים הוליכים זה מול זה ברחוב, לי זה נראה כאילו סיכויי ההמנעות מהתנגשות שלהם היום קלושים, ולמרות זאת, הם העבירו את המקל בלי להיות מודעים האחד לשני, ועברו בשלום. הפעם היחידה שלעיתים עיוור יזדקק ליד מכוונת היא בחצייה הכביש, ואני מבטיח לכם שהוא לא ימתין הרבה עד שזה יקרה. זו כנראה עוד הוכחה לכך, שבניגוד לערים האחרות שהייתי בהם בארה"ב, כאן יש אנשים טובים באמצע הדרך....
-----
כל שלישי.... זה קורה!

גבירותי ורבותי, קבלו במחיאות כפיים סוערות - את - המרצה!
לאחר שבועיים ראשונים של לימודים, אני יכול להגיד, שלחלק מהמרצים כאן יש כישורי משחק מפותחים. מאוד מעניין לראות סגנון של קורס שבו נוכחים, במקביל, שני מרצים באותה הכיתה! והם מנהלים את השיעור כאילו היה זה משדר חגיגי של חדשות ערוץ 10.

אחת הסיבות לזה, אני מניח, נעוצה בעובדה שמדובר ב"מוסד לימודי" בניגוד לטכניון שהוא "מכון המחקר" .
המרצים כאן לא בהכרך (למרות שהרבה פעמים כן) מהמובילים בתוחמם, או הובילו לתגליות או פיתוחים מרעישים, אלה פשוט, מורים ממש טובים.

כמובן, לא כולם כאלו, לוטם נתקלה במרצה ששמה בכיס הקטן את השיעמום הגדול ביותר בטכניון. אבל בקורסים שאני בחרתי (שכולם של שנה רביעית) המרצים, ברובם, מרתקים (למרות שהיקף חומר הקריאה שהם נותנים הוא לא ראילי... הם לא שמים לב שהכל באנגלית?!)

-----
אחרי שבועיים של לחץ, וסידורים, סוף סוף מצאנו מנוחה קלה, ועברנו לדירה שלנו.
הדירה ממוקמת בשכונת
"Naive Spring"
והדירה שלנו נמצאת בין רחוב
"cylinder"
לרחוב
"intermediate"
במרחק של כ15 דקות נסיעה בקו 61 לאוניברסיטה שבה אנחנו לומדים.
ביום שלישי אני צפוי לקבל את המצלמה שלי, אז אני מקווה שאוכל לשלוח לכם תמונות.

השכונה נקראת בפי המקומיים "גבעת הסנאים" או בלע"ז
Squirrel Hill
וזו שכונה שמתאפיינת באוכלוסיה היהודית העצומה שלה. אנחנו גרים במרחק של 7 דקות הליכה מה"נשר הענק" שזה ה"מגה" של פנסילווניה, ובדיוק מולו, נמצא המינימרקט "מורי כֹושר מימימרקט". מה שלא מונע מ90 אחוז מהמוצרים בנשר הענק, הסופר שגם כל הגויים באים לקנות בו, להיות כשרים. (בכלל, ההרגשה שלי בסופר כאן, היא כמו ההרגשה לעשות קניות לפסח, ולבדוק האם כל דבר כשר או לא, אבל כאן הסימנים ממש נוחים, וממש קל לזהות את זה בקלות)
רחוב "מורי" הוא הרחוב הראשי כאן, ויש בו המון חנויות, מסעדות ו4 פיציריות (מה שאומר שלא תהייה לי בעייה של אוכל כאן)
והספקנו להזמין כבר שלוש פעמים פיצה האט דרך האינטרנט, זה די מגניב, רק שלפעמים בדיוק לפני הביס האחרון - נתקע לך המחשב ואתה צריך להתחיל הכל מהתחלה....


מזל טוב לאילה ואיל על הולדת הבן,
מזל טוב לטלי ועינב, בקרוב אצלכם ;-)

שאמשיך לפספס רק שמחות....

שבוע טוב, והמשך צפייה מהנה

חפץ חשוד

משחקי מציאות

כשרוצים לדרג משחקי מחשב "מציאותיים" (סימולטורים) בדרך כלל אחד מהמדדים הראשונים שלהם הם עד כמה הם דומים ל"חיים האמתיים" . אני זוכר שבפעם הראשונה שביקרתי בארה"ב, הדבר הראשון שאמרתי כשראיתי את הרחוב של בית דודתי היה "זה נראה כאן בדיוק כמו במחלק העיתונים" - משחק מחשב משנות השמונים.

היום, יוני אסף אותנו לאירוע "פלאפל" של ארגון הסטודנטים היהודיים. הוא אסף אותנו במכונית "סאב קונברטיבול" ישנה. מכונית עם גג נפתח - שכמו בסרטים כדי להכנס למושב האחורי אפשר פשוט לקפוץ מבחוץ.
בעודנו נוסעים ברחובות פיטסבורג, ובעודו מעביר תחנות ברדיו, ממש הרגשתי כאילו אני צופה על מישהו שמשחק במשחק
GTA
אפילו לרגע היה נדמה לי שהקריין העבירי לפרסומות שאני שומע
Would you like a giraffe?
פשוט בדיוק אותו דבר (רק בלי הקטע של היריות.... וגם לא דרסנו אף אחד...)י

----
חפץ חשוד.

השבוע, כשנסעתי באוטובוס, בעודי מתעורר (ומי נסע איתי פעם באוטובוס - יודע שזה מה שאני עושה שם) הבחנתי בתיק קשיח בגודל בינוני לידי.
הבטתי לימין, ולשמאל, וראיתי שאין אף אחד סביבי, פרט לתיק שבהה בי בחזרה (ובעצב...). והרי אני יודע, ואת יודעת, שבחפץ חשוד אסור לגעת - וגם לא להתקרב!, אבל הבעייה הייתה שכבר הייתי קרוב. וזה כמובן עורר את הבעייה הלוגית, אם כבר התקרבתי, אז מותר לי גם לגעת? י
בעוד האוטובוס ממשיך בנסיעתו התחבטתי עם עצמי מה עלי לעשות, הרי אני יודע שאם הם יחשבו שזה פצצה, הם יפנו חצי עיר. אז חשבתי לעצמי שהדבר הנכון הוא "ברומא התנהג כרומאי". הבעייה היתה שאני לא יודע איך מתנהג רומאי (ובעצם, אני בכלל לא ברומא)י
ניגשתי לנהג ברוגע, ואמרתי לו: " יש כאן תיק..... אני לא יודע למי הוא שייך.... איך אף אחד לידו...." י
ללא היסוס הוא ענה לי:
"kwj al; virejv ijv asdv"
מה!? שאלתי בנימוס
אז הוא אמר שוב, הפעם יותר לאט " תביא את זה לכאן" י
נעצרתי שנייה.... הרי בכל זאת הוא אמר לי הרגע לגעת בחפץ חשוד.... י
אבל בגלל שאני כבר שבוע בפיטסבורג, ואני יודע שכאן באוטובוסים הנהג שלנו תמיד חברמן, אז אי אפשר להגיד לו לא.
אז אחזתי את התיק בעדינות, כמו שעושים החבר'ה של ס"פ בסרטים, ובמינימום טילטולים, כדי לא לעורר את המרעום, הושטתי אותו לנהג. הוא הבתגובה השליך את זה על הרצפה משמאלו, אחרי שהוא חבט את זה בקיר.
כנראה שכאן, תיק שמישהו שכח, הוא סתם תיק שמישהו שכח, ולא "עומסי תנועה עד מורשה בגלל חפץ חשוד" י
--------
סיימנו את השבוע השני שלנו בפיטסבורג.... העניינים מתחילים להתבהר קצת יותר. נרשמנו לקורסים, יש מערכת שעות וביום שני מתחילים הלימודים.

את סוף השבוע נבלה בלהתקדם עם העבודה בשיווק, בפסיכולוגיה, ובאפיו"ח של הסמסטר הקודם! (איזה כיף!)י

שבת שלום, והמשך צפייה מהנה! י
(ורפואה שלמה לכל החולים!)

כֹּמוֹ שאני אוהב...

כֹּמוֹ שאני אוהב...

לא הרבה פעמים קורה שעם ישראל מתאחד ומתקבץ ביחד, וגם שזה קורה, זה בדר"כ קורה בגלל משהו רע.
רק כשיש משבר לאומי אמיתי, כל ישראל, ולפעמים גם אחינו בגולה, מתקבצים ביחד בגלל מאורע אחד.
כך גם קורה הפעם.

אני אדחה את הסיפורי ההסתגלות שלי למקום החדש, להודעה הבאה,

יתכן שקיבלתי את הבשורה מעט מאוחר, וגם שהיו סימנים מקדימים לכך - פשוט סרבתי להאמין.
אבל הפעם, כך זה נראה.... אנחנו קרבים לסוף האמיתי.

ספינת הדגל, ששרתה אותנו במשך שנים, ששטה בגאון בתקופת החרם הערבי, טובעה לאחר תקופת אפורה ארוכה.
רשת ה"בורגר-ראנץ'" נסגרת.

את הבורגר ראנץ' הכרתי לראשונה עוד בתקופה שהייתי אוכל רק לחם עם מרגרינה, בצומת ביאליק (שעד היום נהגי מוניות וותיקים קוראים לה צומת הבורגר-ראנץ') שם, בדרך חזרה מסבתא בקרית אתא, לבית בקרית מוצקין, היינו עוצרים לקנות צ'יפס.

בתקופת הצבא, בכל פעם שהייתי יוצא מהבסיס, הדבר הראשון שהייתי חושב עליו זה "רוטב טאקוס" על "ספרדי כפול" .
כשנכנסים להסטורית חיובי הויזה שלי, אפשר לדעת היכן שירתתי בצבא בכל תקופה, על-פי סניף הבורגר ראנץ בו מופיע חיוב אחת לשבועיים. (אבל אל תגלו לאף אחד... כי האויב מאזין....)י

אני יודע, בורגר-ראנץ' זה זבל, אבל כאחד שאלרגי לויטמינים - זה המקום האידיאלי מבחינתי - לשילוב של ציונות וסעודה טובה.

פרט לחוויה הקולינרית הנהדרת בבורגר-ראנץ', זה גם היה מקום העבודה האמתי הראשון שלי, בסוף כיתה י"א, בעקבות נועם, הצטרפנו, רז ואני, לצוות הבורגר-ראנץ' של הקיריון ("קניון הצפון" בשפתו של אלי המנהל) גם יניב הצטרף מאוחר יותר, אבל הוא שובץ בסניף אחר....
כך התקדמנו אט אט במקום העבודה החדש, משטיפת המגשים, אל הגריל, דרך הצ'יפסר, עד לעמדה הנכספת - אחראי מטבח! ממש בהזמנות!
ובתקופה שלפני הגיוס, שהינו עובדים "בוקר" - רק רז נועם ואני, היתה לנו פעילות חברתית יום יומית, במקום לדבר שעות בטלפון היינו מדברים שעות עם "קליפס" ביד, מעל ה"בלמרי" י
תחרויות הכנת ראנצ'ים היו האתגרים האמיתיים שלנו, ושתילת מסרים סמויים שנכתבו עם רוטב הבר-בי-קיו על קציצות הבשר הייתה הדרך שלנו לאנרכיזם אמיתי! (לא סתם "יושבים על הגדר" כמו החבר'ה מבלעין ;-) י

השיר "ראנצ'יקס" המבוסס העל המנגינה של
Tragedy
השיר "טבעות בצל" שמבוסס על השיר
"הפסקת חשמל" של כוורת.
והשיר "שוקופאי" המבוסס, כמובן, על
Lollipop
מתנגנים עד היום בראשי כשאחד מהשירים הללו משודר ברדיו.


הססמא של הבורגר-ראנץ' "כמו שאני אוהב" גילמה את תמצית של הישראליות בתרבות הפאסט-פוד האמריקאית. בשונה מכאן, שאם אתה מבקש "בלי חמוצים" מסתכלים עליך בתדהמה של "מה זאת אומרת, אבל זה בא עם חמוצים". הבורגראנץ' ניסה לשלב את המהירות של ההמבורגר עם המגע האישי של הפלאפל (וטיפה טיפה חריף.....)י
המיקרופון שמכריז לעובדי המטבח על ההזמנה, שהיה המודל לחיקוי של כמה וכמה קומיקאים, היה למעשה דרך נוחה מאוד לעבוד, וללא ספק מיתוג מעניין מאוד.

אז נכון, בשנים האחרונות היה שם לא נקי במיוחד, וכמו שנכתב במדור של וואלה: י

"
הפעם האחרונה שביקרתי בורגר ראנץ' הייתה לפני כחודש. ..... כשסיפרתי על הביקור לחבריי לעבודה הם לא הבינו למה לעזאזל לבזבז 40 שקלים על ארוחת ראנץ', כאשר באותו מחיר אפשר להזמין מנת נודלס מאחת המסעדות הנחשבות בעיר.
האמת? גם אני לא ממש מבין. ובכל זאת אני ממשיך לעשות זאת, ממש כמו ללכת למילואים או לשלם מיסים מוגזמים......
" (נ. הדס, ואללה! אוג' 2008)י

הדרך הצינית שלי לסרב לטוס לטיולי נוף במקומות רחוקים ולא מעניינים (לטעמי) היא "מה נעשה שם?!, אין שם אפילו בורגר-ראנץ!'", אז עכשיו גם אין לי כ"כ מה לעשות בקריון....

אז אני מקווה, שבעתיד... שיהיה לי מספיק כסף להפסיד.... אני אוכל לפתוח לפחות סניף אחד של בורגר-ראנץ' באזור מגורי.

עד אז....

שים לי 2 , 2 גדול ותחליף את הברביקיו הדליל, יש עוד מעט ביקורת.

בתאבון!

שלום מפיטסבורג

שלום לכולם,

אם אתם מקבלים את ההודעה הזו, סימן שאת ברשימת התפוצה שלי (לצערכם), כדי לצאת מרשימת התפוצה לחץ כאן.
(זה לא יוציא אותכם מרשימת התפוצה, אבל ככה תכירו את האתר לארגון מפגשים חברתיים, אם אתם באמת רוצים לצאת מהרשימה, תשלחו לי מייל, אני מבטיח לא להעלב)י

כיוון שהתוכנית היא לקנות מצלמה כאן, לא לקחתי את המצלמה הישנה איתי, אז יש כמה תמונות נחמדות שהפסדתם. כמו הילד שישב לידינו במטוס, שגנב את הקלמר של מונטג. אז אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אז אם אין תמונה, אין לי ברירה אלה לכתוב לכם לפחות אלף מילים....

אז כמו שרובכם יודעים, אני מיום ראשון בפיטסבורג פנסילווניה, באוניברסיטת קארניגי-מלון.
פיטסבורג, לא פסחה על המנהג הקבוע של ערים בהם אני מבקר בארה"ב וכבר בערב הראשון להגעתי, ירד עלינו גשם.
מזג האוויר כאן די נעים, אבל מדי פעם ירד גשם.
המזוודה של לוטם כן פסחה על המנהג הקבוע של מזוודות, והחליטה לצאת לנקות את הראש (או את הידית, אני לא יודע מה מזוודות עושות) בפורטוגל. אם למישהו יש מושג מה עושים במקרים כאלו (כי עבר יותר משבוע כבר) נשמח מאוד לעזרתכם.

בטח אתם סקרנים לדעת איך נראת העיר הזו, אז אני יכול להגיד לכם - אני לא יודע.
בשבוע האחרון, בילינו חצי מהזמן שלנו בחוות המחשבים של אולמן 300 (יחד עם כל הבני דודים) וחיפשנו דירה.
וכבר שמצאנו דירה נחמדה ומרוהטת... חטפו לנו אותה.

אז אתמול, לפני כניסת השבת, חתמנו על חוזה ומצאנו דירה שמתפנה בראשון לחודש.

ביום שני, קיבלנו את תעודות הסטונדט שלנו שמקנות לנו נסיעה חופשית באוטובוסים. באופן כללי השכנים בפיטסבוג טובים בעייני. נעים מאוד לפנות לאנשים ברחוב, ולבקש הכוונה, הם עונים באדיבות ושמחים לעזור. הרחובות בפיטסבורג לא נאים בעייני. אולי הם נעים בעייני. בכפר דבל יותר קל לנווט בשטח בנוי מאשר כאן. (לא אבא, כאן זה לא שתי וערב, כאן זה גוש צמר שחתול בעט בו). משום מה נראה למהנדסי העיר הגיוני, שרחוב יסתובב באמצע, למרות שאפשר להמשיך בו ישר. מה שגרם לנו לא אחת, לנווט כמו אהוד, כלומר, נניח שאתם בתל-אביב, ורוצים להגיע לירושליים, ואתם יודעים להגיע מחיפה לתל-אביב, ומחיפה לירושליים, אז תסעו חזרה מתל-אביב לחיפה, כדי לסוע בדרך שאתם מכירים לירושליים.....
בקיצור... סיוט... אבל בסוף התאפסנו.

הקהילה היהודית כאן עצומה (באיזור של האוניברסיטה אפשר לראות בית כנסת על כל שלושה רחובות), ובזכות קשרים שהגענו אליהם דרך סבתא חיה, מקבלים אותנו כאן בצורה נהדרת, והנחיתה שלנו הרבה יותר רכה.

יש כמה סיפורים נחמדים, אבל אשמור אותם להמשך.

מזל טוב לדקלה ואחיה על הולדת הבת!

שעון של פיטסבוג ניתן לראות כאן:
(זה שעון של 24 שעות, זה מגניב בעייני, אם אתם לא מצליחים לקרא אותו, תלחצו עליו והוא יהיה דיגיטלי)

פיטסבורג

תרגישו חופשי לכתוב תגובות, (לא באמת חייבים להרשם לאתר, פשוט תבחרו אחת מהאפשרויות למטה)