חפץ חשוד

משחקי מציאות

כשרוצים לדרג משחקי מחשב "מציאותיים" (סימולטורים) בדרך כלל אחד מהמדדים הראשונים שלהם הם עד כמה הם דומים ל"חיים האמתיים" . אני זוכר שבפעם הראשונה שביקרתי בארה"ב, הדבר הראשון שאמרתי כשראיתי את הרחוב של בית דודתי היה "זה נראה כאן בדיוק כמו במחלק העיתונים" - משחק מחשב משנות השמונים.

היום, יוני אסף אותנו לאירוע "פלאפל" של ארגון הסטודנטים היהודיים. הוא אסף אותנו במכונית "סאב קונברטיבול" ישנה. מכונית עם גג נפתח - שכמו בסרטים כדי להכנס למושב האחורי אפשר פשוט לקפוץ מבחוץ.
בעודנו נוסעים ברחובות פיטסבורג, ובעודו מעביר תחנות ברדיו, ממש הרגשתי כאילו אני צופה על מישהו שמשחק במשחק
GTA
אפילו לרגע היה נדמה לי שהקריין העבירי לפרסומות שאני שומע
Would you like a giraffe?
פשוט בדיוק אותו דבר (רק בלי הקטע של היריות.... וגם לא דרסנו אף אחד...)י

----
חפץ חשוד.

השבוע, כשנסעתי באוטובוס, בעודי מתעורר (ומי נסע איתי פעם באוטובוס - יודע שזה מה שאני עושה שם) הבחנתי בתיק קשיח בגודל בינוני לידי.
הבטתי לימין, ולשמאל, וראיתי שאין אף אחד סביבי, פרט לתיק שבהה בי בחזרה (ובעצב...). והרי אני יודע, ואת יודעת, שבחפץ חשוד אסור לגעת - וגם לא להתקרב!, אבל הבעייה הייתה שכבר הייתי קרוב. וזה כמובן עורר את הבעייה הלוגית, אם כבר התקרבתי, אז מותר לי גם לגעת? י
בעוד האוטובוס ממשיך בנסיעתו התחבטתי עם עצמי מה עלי לעשות, הרי אני יודע שאם הם יחשבו שזה פצצה, הם יפנו חצי עיר. אז חשבתי לעצמי שהדבר הנכון הוא "ברומא התנהג כרומאי". הבעייה היתה שאני לא יודע איך מתנהג רומאי (ובעצם, אני בכלל לא ברומא)י
ניגשתי לנהג ברוגע, ואמרתי לו: " יש כאן תיק..... אני לא יודע למי הוא שייך.... איך אף אחד לידו...." י
ללא היסוס הוא ענה לי:
"kwj al; virejv ijv asdv"
מה!? שאלתי בנימוס
אז הוא אמר שוב, הפעם יותר לאט " תביא את זה לכאן" י
נעצרתי שנייה.... הרי בכל זאת הוא אמר לי הרגע לגעת בחפץ חשוד.... י
אבל בגלל שאני כבר שבוע בפיטסבורג, ואני יודע שכאן באוטובוסים הנהג שלנו תמיד חברמן, אז אי אפשר להגיד לו לא.
אז אחזתי את התיק בעדינות, כמו שעושים החבר'ה של ס"פ בסרטים, ובמינימום טילטולים, כדי לא לעורר את המרעום, הושטתי אותו לנהג. הוא הבתגובה השליך את זה על הרצפה משמאלו, אחרי שהוא חבט את זה בקיר.
כנראה שכאן, תיק שמישהו שכח, הוא סתם תיק שמישהו שכח, ולא "עומסי תנועה עד מורשה בגלל חפץ חשוד" י
--------
סיימנו את השבוע השני שלנו בפיטסבורג.... העניינים מתחילים להתבהר קצת יותר. נרשמנו לקורסים, יש מערכת שעות וביום שני מתחילים הלימודים.

את סוף השבוע נבלה בלהתקדם עם העבודה בשיווק, בפסיכולוגיה, ובאפיו"ח של הסמסטר הקודם! (איזה כיף!)י

שבת שלום, והמשך צפייה מהנה! י
(ורפואה שלמה לכל החולים!)

כֹּמוֹ שאני אוהב...

כֹּמוֹ שאני אוהב...

לא הרבה פעמים קורה שעם ישראל מתאחד ומתקבץ ביחד, וגם שזה קורה, זה בדר"כ קורה בגלל משהו רע.
רק כשיש משבר לאומי אמיתי, כל ישראל, ולפעמים גם אחינו בגולה, מתקבצים ביחד בגלל מאורע אחד.
כך גם קורה הפעם.

אני אדחה את הסיפורי ההסתגלות שלי למקום החדש, להודעה הבאה,

יתכן שקיבלתי את הבשורה מעט מאוחר, וגם שהיו סימנים מקדימים לכך - פשוט סרבתי להאמין.
אבל הפעם, כך זה נראה.... אנחנו קרבים לסוף האמיתי.

ספינת הדגל, ששרתה אותנו במשך שנים, ששטה בגאון בתקופת החרם הערבי, טובעה לאחר תקופת אפורה ארוכה.
רשת ה"בורגר-ראנץ'" נסגרת.

את הבורגר ראנץ' הכרתי לראשונה עוד בתקופה שהייתי אוכל רק לחם עם מרגרינה, בצומת ביאליק (שעד היום נהגי מוניות וותיקים קוראים לה צומת הבורגר-ראנץ') שם, בדרך חזרה מסבתא בקרית אתא, לבית בקרית מוצקין, היינו עוצרים לקנות צ'יפס.

בתקופת הצבא, בכל פעם שהייתי יוצא מהבסיס, הדבר הראשון שהייתי חושב עליו זה "רוטב טאקוס" על "ספרדי כפול" .
כשנכנסים להסטורית חיובי הויזה שלי, אפשר לדעת היכן שירתתי בצבא בכל תקופה, על-פי סניף הבורגר ראנץ בו מופיע חיוב אחת לשבועיים. (אבל אל תגלו לאף אחד... כי האויב מאזין....)י

אני יודע, בורגר-ראנץ' זה זבל, אבל כאחד שאלרגי לויטמינים - זה המקום האידיאלי מבחינתי - לשילוב של ציונות וסעודה טובה.

פרט לחוויה הקולינרית הנהדרת בבורגר-ראנץ', זה גם היה מקום העבודה האמתי הראשון שלי, בסוף כיתה י"א, בעקבות נועם, הצטרפנו, רז ואני, לצוות הבורגר-ראנץ' של הקיריון ("קניון הצפון" בשפתו של אלי המנהל) גם יניב הצטרף מאוחר יותר, אבל הוא שובץ בסניף אחר....
כך התקדמנו אט אט במקום העבודה החדש, משטיפת המגשים, אל הגריל, דרך הצ'יפסר, עד לעמדה הנכספת - אחראי מטבח! ממש בהזמנות!
ובתקופה שלפני הגיוס, שהינו עובדים "בוקר" - רק רז נועם ואני, היתה לנו פעילות חברתית יום יומית, במקום לדבר שעות בטלפון היינו מדברים שעות עם "קליפס" ביד, מעל ה"בלמרי" י
תחרויות הכנת ראנצ'ים היו האתגרים האמיתיים שלנו, ושתילת מסרים סמויים שנכתבו עם רוטב הבר-בי-קיו על קציצות הבשר הייתה הדרך שלנו לאנרכיזם אמיתי! (לא סתם "יושבים על הגדר" כמו החבר'ה מבלעין ;-) י

השיר "ראנצ'יקס" המבוסס העל המנגינה של
Tragedy
השיר "טבעות בצל" שמבוסס על השיר
"הפסקת חשמל" של כוורת.
והשיר "שוקופאי" המבוסס, כמובן, על
Lollipop
מתנגנים עד היום בראשי כשאחד מהשירים הללו משודר ברדיו.


הססמא של הבורגר-ראנץ' "כמו שאני אוהב" גילמה את תמצית של הישראליות בתרבות הפאסט-פוד האמריקאית. בשונה מכאן, שאם אתה מבקש "בלי חמוצים" מסתכלים עליך בתדהמה של "מה זאת אומרת, אבל זה בא עם חמוצים". הבורגראנץ' ניסה לשלב את המהירות של ההמבורגר עם המגע האישי של הפלאפל (וטיפה טיפה חריף.....)י
המיקרופון שמכריז לעובדי המטבח על ההזמנה, שהיה המודל לחיקוי של כמה וכמה קומיקאים, היה למעשה דרך נוחה מאוד לעבוד, וללא ספק מיתוג מעניין מאוד.

אז נכון, בשנים האחרונות היה שם לא נקי במיוחד, וכמו שנכתב במדור של וואלה: י

"
הפעם האחרונה שביקרתי בורגר ראנץ' הייתה לפני כחודש. ..... כשסיפרתי על הביקור לחבריי לעבודה הם לא הבינו למה לעזאזל לבזבז 40 שקלים על ארוחת ראנץ', כאשר באותו מחיר אפשר להזמין מנת נודלס מאחת המסעדות הנחשבות בעיר.
האמת? גם אני לא ממש מבין. ובכל זאת אני ממשיך לעשות זאת, ממש כמו ללכת למילואים או לשלם מיסים מוגזמים......
" (נ. הדס, ואללה! אוג' 2008)י

הדרך הצינית שלי לסרב לטוס לטיולי נוף במקומות רחוקים ולא מעניינים (לטעמי) היא "מה נעשה שם?!, אין שם אפילו בורגר-ראנץ!'", אז עכשיו גם אין לי כ"כ מה לעשות בקריון....

אז אני מקווה, שבעתיד... שיהיה לי מספיק כסף להפסיד.... אני אוכל לפתוח לפחות סניף אחד של בורגר-ראנץ' באזור מגורי.

עד אז....

שים לי 2 , 2 גדול ותחליף את הברביקיו הדליל, יש עוד מעט ביקורת.

בתאבון!

שלום מפיטסבורג

שלום לכולם,

אם אתם מקבלים את ההודעה הזו, סימן שאת ברשימת התפוצה שלי (לצערכם), כדי לצאת מרשימת התפוצה לחץ כאן.
(זה לא יוציא אותכם מרשימת התפוצה, אבל ככה תכירו את האתר לארגון מפגשים חברתיים, אם אתם באמת רוצים לצאת מהרשימה, תשלחו לי מייל, אני מבטיח לא להעלב)י

כיוון שהתוכנית היא לקנות מצלמה כאן, לא לקחתי את המצלמה הישנה איתי, אז יש כמה תמונות נחמדות שהפסדתם. כמו הילד שישב לידינו במטוס, שגנב את הקלמר של מונטג. אז אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אז אם אין תמונה, אין לי ברירה אלה לכתוב לכם לפחות אלף מילים....

אז כמו שרובכם יודעים, אני מיום ראשון בפיטסבורג פנסילווניה, באוניברסיטת קארניגי-מלון.
פיטסבורג, לא פסחה על המנהג הקבוע של ערים בהם אני מבקר בארה"ב וכבר בערב הראשון להגעתי, ירד עלינו גשם.
מזג האוויר כאן די נעים, אבל מדי פעם ירד גשם.
המזוודה של לוטם כן פסחה על המנהג הקבוע של מזוודות, והחליטה לצאת לנקות את הראש (או את הידית, אני לא יודע מה מזוודות עושות) בפורטוגל. אם למישהו יש מושג מה עושים במקרים כאלו (כי עבר יותר משבוע כבר) נשמח מאוד לעזרתכם.

בטח אתם סקרנים לדעת איך נראת העיר הזו, אז אני יכול להגיד לכם - אני לא יודע.
בשבוע האחרון, בילינו חצי מהזמן שלנו בחוות המחשבים של אולמן 300 (יחד עם כל הבני דודים) וחיפשנו דירה.
וכבר שמצאנו דירה נחמדה ומרוהטת... חטפו לנו אותה.

אז אתמול, לפני כניסת השבת, חתמנו על חוזה ומצאנו דירה שמתפנה בראשון לחודש.

ביום שני, קיבלנו את תעודות הסטונדט שלנו שמקנות לנו נסיעה חופשית באוטובוסים. באופן כללי השכנים בפיטסבוג טובים בעייני. נעים מאוד לפנות לאנשים ברחוב, ולבקש הכוונה, הם עונים באדיבות ושמחים לעזור. הרחובות בפיטסבורג לא נאים בעייני. אולי הם נעים בעייני. בכפר דבל יותר קל לנווט בשטח בנוי מאשר כאן. (לא אבא, כאן זה לא שתי וערב, כאן זה גוש צמר שחתול בעט בו). משום מה נראה למהנדסי העיר הגיוני, שרחוב יסתובב באמצע, למרות שאפשר להמשיך בו ישר. מה שגרם לנו לא אחת, לנווט כמו אהוד, כלומר, נניח שאתם בתל-אביב, ורוצים להגיע לירושליים, ואתם יודעים להגיע מחיפה לתל-אביב, ומחיפה לירושליים, אז תסעו חזרה מתל-אביב לחיפה, כדי לסוע בדרך שאתם מכירים לירושליים.....
בקיצור... סיוט... אבל בסוף התאפסנו.

הקהילה היהודית כאן עצומה (באיזור של האוניברסיטה אפשר לראות בית כנסת על כל שלושה רחובות), ובזכות קשרים שהגענו אליהם דרך סבתא חיה, מקבלים אותנו כאן בצורה נהדרת, והנחיתה שלנו הרבה יותר רכה.

יש כמה סיפורים נחמדים, אבל אשמור אותם להמשך.

מזל טוב לדקלה ואחיה על הולדת הבת!

שעון של פיטסבוג ניתן לראות כאן:
(זה שעון של 24 שעות, זה מגניב בעייני, אם אתם לא מצליחים לקרא אותו, תלחצו עליו והוא יהיה דיגיטלי)

פיטסבורג

תרגישו חופשי לכתוב תגובות, (לא באמת חייבים להרשם לאתר, פשוט תבחרו אחת מהאפשרויות למטה)