חזל"ש!

אחרי שהתאוששתי קצת מהמסיבות בקרנבל, ואחרי שביקרתי באתרי התיירות המחייבים בריאו דילגתי לעיירה קצת יותר שקטה שנקראת על שם המשורר הלאומי של המקום. כאן במקום לגור בהוסטל אני גר אצל משפחה ממש נחמדה שמתייחסת אלי ממש יפה, והם אפילו נותנים לי להשתמש ברכב שלהם.
בעיר השכנה, במרחק של כ 20 דקות נסיעה, המשיך הקרנבל. כאן גם כל האנשים מתחפשים לכל מני דברים משונים, והילדים ממש משקיעים.

בגלל שפיספסנו בברילוצ'ה את הטיול ג'יפים המפורסם של חורחה, השבוע אני יוצא לטיול ג'יפים שרבים מתושבי האזור עושים לפחות פעם בשנה.
למעשה מדובר בחבילת "הכל כלול" ולא צריך להביא כלום!
מקבלים בדואר מכתב עם התאריך, וכרטיסי נסיעה בתחבורה ציבורית. כשמגיעים למקום (שהוא פחות מ4 שעות נסיעה מאיפה שאני) מקבלים בגדים, אוכל ואפילו נעליים! (הן לא ממש נוחות, אבל מילא). המגורים לא משהו, והשעות לא שעות, אבל בסה"כ החבר'ה ממש נחמדים, והנופים יפים.
מדי פעם גם עוברים רכבים כבדים יותר, אבל הכל מתואם מראש ויש לכולם ווקי טוקי כדי להגיד איפה הם. יש כל מני פירוטכניקה (פחות יפה מהזיקוקים, אבל יותר רועשת). אז אומנם רוב הזמן האוכל ממש לא טעים, אבל מה שממש מגניב, שהכל בחינם לגמרי!!! (אפילו אמרו לי שאני אקבל כ 100 שקלים ליום)
קוראים לאטרקציה הזו "Fill-Ups", אני לא מבין איך לא היה את זה בפוקון...

מיד לאחר האטרקציה הזו, אני חוזר ללימודים בטכניון (למעשה אני מפסיד את הימים הראשונים של הסמסטר בשביל זה, אבל מה זה משנה...)

אז ככל הנראה כאן תמו שידורינו לסמסטר זה, למקרה שפספסתם רשומה כלשהי, כולן מפורסמות כאן. אלבום התמונות יתעדכן בסוף השבוע.

אני רק אנצל את הבמה כדי לפרסם לכם אירוע נהדר שייתקיים בא' חול-המועד פסח, ביום שישי ה10.4.09. (רישמו ביומן!)
היום יתקיים ביער עופר (15 דקות מחוף הכרמל) והוא יהיה מלא בפעילויות מאוד נחמדות (טיולי אופניים, טיולים רגליים, ניווטים לכל המשפחה וניווטים תחרותיים, חידונים, שירה בציבור, שיעורי ריקוד ועוד ועוד) אני מזמין את כולכם להשתתף (זה כמובן בחינם) והיות ואני חלק מהצוות המארגן, אני גם מבקש מכולכם להשתתף.
לפרטים נוספים הכנסו לאתר http://www.ataraz.org/frazday.htm
או שפשוט התקשרו אלי (חזרתי לארץ אם עוד לא הבנתם.....)

הייתי בפריס עוד לא ברומא,
ראיתי את שבעת פלאי תבל.
באמריקה הצפונית וגם דרומה
אך אין מקום כמו ארץ ישראל !

וכמו גלויות של נוף יפות
תמונות בזיכרוני עפות
כמו בעד עדשה של מצלמה
בתרמילי אותן אשא
בכל מקום לכל מסע
קטעי פסיפס מתוך תמונה שלמה

שלום לך ארץ נהדרת
עבדך הדל נושא לך שיר מזמור
גם אם לעיתים נודד אני על דרך
מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור

צריחי המגדלים בירושלים,
וסמטאות השוק הצבעוני.
עתודאים מכתתים רגליים,
כדי לשמור מקום בכיתתי.
את האביב בספריה,
את המתרגל והמרצה,
את החלה ואת נרות שבת.

את ים המלח מול אדום
ואשת לוט צופה לסדום
ובקיץ שוב למלחמה.

שלום לך ארץ נהדרת
עבדך הדל נושא לך שיר מזמור
גם אם לעיתים נודד אני על דרך
מה טוב לנדוד אך טוב יותר לחזור

האינטגרל הלא מסויים שבמחברת,
והאות היוונית מעל.
והרגשת הבית המוכרת,
בתוך עורקי זורמת כמו חשמל.

פלאפל זהר והחתוליה,
שווארמה חאזן עם שתייה,
ובליינים בפאב שבשכונה.
את הכרמלית ואת הים,
אחד אחד ואת כולם,
תמיד קורצים אומרים ברוך הבא!

שלום לך ארץ נהדרת
עבדך הדל נושא לך שיר מזמור
גם אם לעיתים נודד אני על דרך
מה טוב לנדוד - אך טוב יותר לחזור!

ריאו הרים סביב לה - האוהד האמיץ שוויק

שבוע טוב לכולם

לאחר שברחנו מהגשמים הטרופים באיליה דה מאו (אי הדבש) הגענו לתחנה סופית לרכבת זו - ריאו דה זינרו.
נסענו באוטבוס ¨סמי קאמה¨ שזו חצי מיטה~ ועד עכשיו כואבות לי הברכים.כאן יש מחלקות באוטובוסים: רגילים~ סמי קאמה~ קאמה וסופר קאמה (שזו אמורה להיות ממש מיטה כי כשנוסעים כל כך הרבה שעות זה כדאי... ) אבל אף אחד לא משתווה לקאמה סוטרה של הודו....
ריאו (נהר) דה ז'ינרו (של ינואר) נקראת כך כיוון שהפורטוגלים שמצאו את המפרץ כאן מצאו אותו בינואר~ זה לא מסתדר לי עם העובדה שלטענת בעלת האכסניה כאן השבוע זה יום ההולדת ה444 של ריאו~ אבל מה זה משנה~ העיקר שיש קרנבל!

ההגעה הראשנית לריאו מממש מרהיבה (כלומר אחרי שמתגברים על הקבצנים ברחובות) בכל אופק עליו מביטים ניצב הר מבודד מורם מכל הסביבה (כמו מצדה~ רק יותר גדולים ויותר ירוקים) ובשונה מכל שאר העולם~ על ההר הגבוה ביותר בסביבה לא מוצבת אנטנה סלולרית (שכמובן מוצבת על ההר השני בגובהו) אלא ניצב פסל ע-נ-ק של ישו הנראה מכל נקודה אפשרית בעיר.

הגענו ערב לפני מצעד המנצחות~ שזה המצעד הסוגר של הקרנבל~ שלמעשה דומה מאוד למה שסיפרתי לכם על המצעד של שבוע שעבר בפלוריאנפוליס. אומנם התחפושות יותר מרשימות והעגלות יותר גדולות והרקדנים יותר מקצוענים~ אבל זה התקזז עם המקומות הפחות טובים שהיו לנו. המוזיקה היתה אותה מוזיקה. המוזיקה היתה אותה מוזיקה. המוזיקה היתה אותה מוזיקה. המוזיקה היתה אותה מוזיקה. המוזיקה היתה אותה מוזיקה. המוזיקה היתה אותה מוזיקה. המוזיקה היתה אותה מוזיקה. המוזיקה היתה אותה מוזיקה.

רבצנו לנו על חוף קופה-קבאנה המפורסם~ וגם רחצה לילית עם הנערה מאיפנימה ומסיבת חוף ובערב יצאנו לשכונת לפה~ שזו שכונת עוני שמתמלאת במשטרה במהלך הלילה כך שיהיה בטוח לצאת לשם. זה היה המקום הכי מלוכלך שהייתי בו אי פעם (כולל הודו) אבל האווירה והאנשים הרוקדים ברחובות אפשרו להרגיש קרנבל אמיתי.

האוהד האמיץ שוויק

בראשון התמזל מזלנו והתקיים משחק הגמר של ליגת ריאוהקבוצה המובילה בליגה היא בוטהפוגו (שהפירוש המילולי של שמה הוא ¨יש לך אש?¨) היא הקבוצה שהקפטן שלה היה השחקן הברזילאי המפורסם פלא (תכלס אין לי שמץ של מושג אם זה נכון~ אבל גם לכם אין~ אז מה זה משנה...) ומולה התחרתה האנדרדוג המפתיע רזנדה.המשחק נערך באיצטדיון המפורסם מרקנה (ולא באיטריות-קנה) שהיה מלא כמעט לחלוטיןכשהולכים למשחק כדורגל~ חשוב מאוד להתאים את צבע החולצה. שגיאה בבחירת הצבע עלול לעלות לך בכך שתוכל לגלות ג'ל חדש לשיער שעשוי מליחת אדם טבעית.לכן הלכתי עם חולצה בצבע של אום אחרי שבררתי שאף אחת מהקבוצות לא בעלת צבע כזה.
לי אין נסייון רב עם משחקי כדורגל~ אבל פעם הלכתי עם ליאור למשחק של הפועל חיפה~הנסיעה לשם היתה דומה לנסיעה לקרית אליעזר~ רק שאוהדי הפועל חיפה הגיעו בפיאט אונו והאוהדים של בוטפוגו הגיעו עם כמה וכמה רכבות תחתיות.
כבר ברכבת הרגשנו את האווירה החמימה שהדלקנו את האוהדים לשיר את השירים שלהם בעודם מתופפים על קירות הרכבת כאילו היתה זו טילטולית של גולנציקים.בכניסה קנינו כרטיסים מאותו ספסר שמכר לנו את הכרטיסים ביום הקודם למצעד המנצחות~ עם האחוזים שג'ניפר הצליחה להוריד אותו במחיר~ אני לא בטוח שהוא אוהב אותנו יותר...
נכנסו למגרש בדקה או שתיים של איחור והגענו ליציע שלנו

האיצטדיון הענק הזה מרהיב כשהוא מלא באנשים~ אבל לא פחות מענינים הם הצלילים.גם לו הייתי עיוור הייתי נהנה מלשבת באיצטדיון שקריאות האכזבה מכל החמצה נשמעות כמו לצפות בשקיעה בפול היי דפנישין.מיד אחרי השער הראשון~ ביציע שמולנו הונפו עשרות דגלים שחור לבן (איזה צבע אתם הייתם בוחרים לקבוצה שקוראים לה יש לך אש?) אחרי שראיתי את הבלאגן שם החלטתי להצטרף לדוד מדוד צבעים.

רכשתי ב25 ריאל חולצת א' ראויה (כי כולנו יודעים מה אנשים חושבים על האום) וניסיתי להכנס ליציע של המשוגעים אחרי המחצית.כמובן שהיציע הזה היה מפוצץ לגמרי~ הדרך היחידה שלי למצא מקום היתה להשתמש בכישורים שלמדתי מפיטר פרקר ומצאתי את עצמי עומד על המעקה שמעל הכניסה ליציע. בימים כתיקונם הייתי חושש לשלומי במיקום שכזה~ אבל כיוון שמחכה לי צו מילואים מיד עם חזרתי~ חשבתי שמקסימום יהיו כמה גימ¨לים. הוראות הבטיחות העיקריות שהבהרתי לעצמי היו ¨אם ליפול - אז ימינה! ¨ חשוב להבהיר שבשער הזה הנושא של מרחב אישי מצטמצם לעניים אפ ופה~ פרט לזה כל חלק אחר בגוף הוא מושא לגיטימי להשענות לתמיכה ולתיפוף.
אבל האווירה שם היתה שווה את הכל! למרות שלא הבנתי את המילים שרתי בהתלהבות רבה

¨אפוי אקורדיון!¨

¨אין קרפיון!¨ (שאני מניח שזה קשור לצמפיון)

ומה שכן הבנתי

¨רזנדה פוטה¨
וכעשר דקות אחרי תחילת המחצית התחילה התקפה מתפרצת.

הדבר האחרון שאני זוכר זה את החלוץ עובר את המגן האחרון ובועט לשער ואז...

ואז הכל היה שחור לכמה שניות....

ואז הכל היה לבן לכמה שניות....

ואז שוב שחור...

ודגל ענקי מפוספס שחור לבן כיסה כמעט את כל היצע שעמדנו בו~ ומתחתיו האוהדים בהתלהבות אדירה צוהלים!

מאחורי היה אוהד שממש בכה~ זה היה ממש מצחיק....

בהצלחה לכולם.... נתראה בקרוב...

יש לי לפעמים הרגשה של דה זה וו

משכנס אדר מרבים בשמחה.
כיוון שכך חיפשנו את המקום שבו יש הכי הרבה שמחה.
ואז נתקלנו בשלט
מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו*
(* לא כולל קרנבל ברזילאי)

אז הלכנו בעקבות האותיות הקטנות ואחרי ביקור במפלי האיגוואסו (שהיחס ביניהם לבין מפלי הניאגרה הוא כמו היחס בין מפלי הניאגרה למפל התנור)

האמת שאת "ה" קרנבל חוגגים בריאו; אבל כיוון שלאף אחד מאיתנו אין רשיון על משאית לקחנו אוטובוס לעיר פלוריאנפוליס

באוטובוס היה נורא קר-נבל הנהג שלא הסכים להנמיך את המזגן.
ביום הראשון לפני שהתחיל הקרנבל עצמו אחרי ששכרנו דירה שכדי להגיע אליה צריך לשוט בגונדולה (מגניב לאללה) יצאנו למרכז העיר שם היו במות השמחה וכמה משאיות עממיות שאחרים רוקדים כל המקומיים זו הייתה חגיגה קטנה מאוד נחמדה שהאווירה בה הזכירה את הרחובות בערב יום העצמאות.
למחרת רבצנו על חוף הים המהמם ורקדנו עם כל הרוחצים ריקודי שורות בפורטוגזית .(סימה זה למעלה אבזיו זה למטה~ סתם שתדעו)

ביום הקרנבל עצמו~ ניגשנו מצויידים בכרטיסים אותם רכשנו ב5 ריאל ביום הראשון שהגענו לאי (מי שלא היה מצוייד שילם 60 לספסרים) ונכנסנו שמחים וטובי לב ליציע F.
מוכר הבירה מכר גם קאפה~ שזו שקית זבל עם קפוצ'ון.
כמובן שישראלי לוחם לא עשוי מסוכר~ והוא לא יקנה שקית זבל ב5 ריאל!
(הוא יקנה אותה אחרי שהוא כבר רטוב ב10 ריאל) מה שמיד הזכיר לי את ההתבכינות הקבוע שלנו על הגשם שיש תמיד בארץ בפורים. כאן זה אמצע הקיץ ויורד מבול על הקרנבל! (הם פשוט עושים תחפושות מחומר יותר עמיד מאשר נייר קרפ...)

שעה אחרי השעה שנקובה בכרטיס~ התחיל המצעד~
בראש המצעד צעדו קבוצת הקשישים ולאחריהם הנכים (מי אמר חינוך חברתי סמוי?) ולאחר שעה (וכשפסק הגשם) התחיל המצעד עצמו.
במצעד צעדו 5 בתי ספר לסמבה ממחז סנטה קטרינה כל בית ספר צועד כשעה וחצי ולו כ4 עגלות ענק מקושטות ומעוצבות בדברים מדהימים.

לא רק העיצוב עצמו מרהיב~ אלא גם העבודה ההנדסית שם מעוררת השתאות (שתי פומות ענק מרחפות להן לפני עגלה... צריך לראות כדי להבין)
בין העגלות צועדות שתי סוגי קבוצות~ האחת - אנשים מחופשים בתחפושות יפות אחידות. השניה - רקדניות סמבה מקצועניות.
אני לא יודע אם זה בסדר או לא~ אבל למרות העגלות המרהיבות שאין לי ספק שעבדו עליהם חודשים ארוכים~ מספיקה רקדנית סמבה אחת לפני העגלה כדי למשוך את תשומת הלב. מה שמזכיר לי את האמרה הידועה שאני מסכים איתה לאחר ביקורי בחלקים נרחבים בעולם~ אבל חשוב לשים לב לאותיות הקטנות
הבחורת בישראל הן היפות ביותר בעולם*
(*לא כולל ברזיל)

ללא ספק הסיבה לכך היא הריקוד המושלם של הברזילאית. לא משנה אם הריקוד שלה קטן בינוני או גדול~ ריקוד של ברזילאית הוא תמיד מעוצב למשעי .(ובדכ גם עטוף בבגד מחמיא)
יש אנשים שטוענים שככבות ישראליות עושות ניתוחים כדי שיהיה להן ריקוד ברזילאי~ אבל אני חושב שבדיונים הקרובים על שיפור מערכת החינוך הישראלי פשוט צריך להכניס כדרישה מרכזית שבשיעורי ספורט מכיתה ד לבנות ילמדו סמבה~ כמו שיש כאן
ככה לכולן יהיה ריקוד ברזילאי, הערכה העצמית שלהן תהיה יותר גבוהה, וכולם יהיו מרוצים.

כמו שאמרתי~ השיירה הענקית של כל בית ספר רוקדת במשך כשעה וחצי~ לארך כל השדרה של אצטדיון הסמבה (אשכרה עומדות טריבונות ותאורה כל השנה לאורך השדרה הזו)
אולם כדי שכל הצופים לאורך אותה שדרה יראו את אותה ההופעה~ מתנגן לו אותו השיר באורך של כשלוש דקות לאורך כל השעה וחצי (מי אמר שטיפת מוח?)

כמו שאמרתי~ השיירה הענקית של כל בית ספר רוקדת במשך כשעה וחצי~ לארך כל השדרה של אצטדיון הסמבה (אשכרה עומדות טריבונות ותאורה כל השנה לאורך השדרה הזו)
אולם כדי שכל הצופים לאורך אותה שדרה יראו את אותה ההופעה~ מתנגן לו אותו השיר באורך של כשלוש דקות לאורך כל השעה וחצי (מי אמר שטיפת מוח?)

כמו שאמרתי~ השיירה הענקית של כל בית ספר רוקדת במשך כשעה וחצי~ לארך כל השדרה של אצטדיון הסמבה (אשכרה עומדות טריבונות ותאורה כל השנה לאורך השדרה הזו)
אולם כדי שכל הצופים לאורך אותה שדרה יראו את אותה ההופעה~ מתנגן לו אותו השיר באורך של כשלוש דקות לאורך כל השעה וחצי (מי אמר שטיפת מוח?)

כמו שאמרתי~ השיירה הענקית של כל בית ספר רוקדת במשך כשעה וחצי~ לארך כל השדרה של אצטדיון הסמבה (אשכרה עומדות טריבונות ותאורה כל השנה לאורך השדרה הזו)
אולם כדי שכל הצופים לאורך אותה שדרה יראו את אותה ההופעה~ מתנגן לו אותו השיר באורך של כשלוש דקות לאורך כל השעה וחצי (מי אמר שטיפת מוח?)


המצעד המרהיב הזה נמשך עד 5 בבוקר ולאחריו יצאנו לחזות בזריחה בחוף הים. (וכאן הזריחה היא באמת מהים)

עכשיו אני כותב לכם מהאי איליה דה מאול שזה אי מדליק בטירוף שאין בו מכוניות או רכבים ממונעים בכלל והחופים בו מקסימים. הבעיה שיורד עלינו מבול אז נשקול לצאת מכאן מוקדם מהצפוי לכיוון ריאו...

אולי בגלל שיורד כאן גשם ולא יהיה לי משהוא אחר לעשות אני אעדכן את אלבום התמונות אז אתם מוזמנים לעקוב בימים הקרובים.
http://picasaweb.google.com/dekel9000

נתראה בקרוב!

הולכים לאיבוד בנחל עמוד

ראשית; הבנתי שכל מי שיש לו ג'ימייל מקבל את ההודעות שלי לספאם; אז אם אתם קוראים את ההודעה שלי; אבל יש לכם חברים בג'ימייל; תגידו להם את זה.

אחרי הסיור המרתק בבאונוס איירס; יצאנו לכיוון אל קלאפטה שבפטגוניה. (בגלל קוצר זמן החלטנו לוותר על ארץ העש; היא נמצאת דרומית מידי וגם שם צריך לשים אל-תוש גם על הבגדים כדי שהעש לא יאכל אותם...)
מאל-קלאפטה יצאנו לכיוון פורטו נטאלס כדי להתכוננן לטיול בן 4 ימים ב"טורוס דל-פיינה"
האתר הזה הוא כמו נחל עמוד; רק שבמקום שיהיה עמוד אחד; יש שלושה.
האתר הזה נחשב לאחד היפים ביותר בפטגוניה; ולכן הוא מלא בתיירים מכל קצוות תבל.

ליאור ואני ארזנו תיקי גב גדולים; עמוסים ביותר מידי ציוד ואוכל; והתחלנו לטפס על הטורוסים; באוטובוס לפארק הכרנו את טל ואדר מאורנית שאיתם זכינו לטייל בארבעת הימים הקרובים.

ההחלטה הראשונה שיש לקבל כאשר מתחילים לתור בטורוסים היא האם לעשות את ה W או את הW ההפוך; ההפוך נחשב מעט יותר קל; כיוון שאת החלק הקשה של הטיפוס עושים ביום האחרון בו התיקים ריקים יותר (כי אוכלים הרבה מהאוכל) (איזה מגניב זה סימן שאלה הפוך ¿)
את ההחלטה על פי טיפ של אלופים שקיבלנו מחואן; צריך לקבל בהתאם לראות ביום הראשון (כיוון שרבים הם אלו שרואים את הטורוסים מכוסים בעננים)
כשהאוטובוס הגיע ליעדו; כמובן שניסינו לשכנע את עצמנו שהראות לא טובה כדי לעשות את האופציה הקלה. אבל הראות הייתה כל כך טובה; שאפשר היה אפילו לראות את החרמון; אז נאלצנו לעשוות את הW הרגיל.

כבר בעיירה הסמוכה; פורטו נטאלס; מרגישים באחוז הישראלים הגבוה באיזור; אבל כשעושים את הטיול עצמו; רואים את כמה ההשפעה גדולה על תרבות הטראקים של כל המבקרים.
בביניני משרדים; כשנפתחת מולכם מעלית; אתם שואלים בנימוס אם המעלית ¨עולה¨ כאן כנראה בשביל הצחוקים שואלים העוברים אחד את השני בעליות ¨עולה¨. כיוון שהם לא מבינים עברית הם שואלים את זה גם בירידות; וכך יוצא שכל מעבר של שני אנשים אחד על פני השני מסתכם בהחלפת "עולה" ידידותית (¡Hola!) בגלל שגל הישראלים שהגיע אחרי הגל הראשון שהנחיל את ה"עולה" הופתע מאוד; בכל פעם שארופאי היה אומר לישראלי "עולה" הישראלי היה בהלם עונה "קטע" (¿Qué Tal?) וכך עד עצם היום הזה יש דו שיח בעברית בין כל שני מבקרים שעוברים אחד על פני השני.
שאלה בנימוסים והליכות; מי צריך להקדים ברכת "¡Hola!" למי; זה שעולה או זה שיורד?

בשונה מבטייולים אחרים; כמו טיולים במדבר הנגב; בטורוס דל פיינה לא צריך לקחת מים; משמעת המים כאן מסתכמת בבקבוק ליטר וחצי שיכול להיות חצי ריק; אני יכול לדמיין את המורה בטיול השנתי צועקת על הילדים "תשתו כאן לפחות כוס¡ ; יכל להיות שהנחל הבא יהיה רק בעוד 25 דקות הליכה מכאן !¡!
בכל 10 מטרים יש כאן איזה נחל תורן שנוצר מהפשרת מי שלגים; שהמיים בו כל כך נקיים שאפשר לעשות את בחינת הגיבוש של סיירת גדעון בקלות.

ביום הרביעי היה לנו יום סיור על קרחונים.
בוא נגיד ככה, אתה הסיפור הזה אתם חייבים לשמוע,
אבל דבר אחד אתם חייבים לדעת מראש קרחונים הם בלתי צפויים!

יש מעט תמונות באלבום החדש,

http://picasaweb.google.com/dekel9000
מחר אנחנו עוברים לברזיל לקראת הקרנבל...

בילוי נעים, אנד מאי דה ספאם בי וייז יו!

סחי זה הכי - אחי

למטיילים בדרום אמריקה איתם אני נמצא בהוסטל כאן יש ז'רגון משלהם
כיוון שרוב המטיילים כאן נוסעים למסע ממושך; בממוצע חצי שנה; עליהם לנצל כל רגע;
ניצול הזמן הינו בעיקר ע¨י זה שמטיילים על פי המלצות מבקרים אחרים באיזור; בדרך כלל ישראלים גם הם
כיוון שככל הנראה אין לי את הפזמ הדרוש; אינני יורד תמיד לסןפ דעתם;; אבל כן הצלחתי להבין שהמטיילים מתארים אחד לשני את הנופים הנשקפים מהעיירות השונות לאורך מסלול הטיול;בצבעים-
לדוגמא;שמעתי שבברילוצ'ה יש חום מדהים (מזל שיש לי נעלים נגד בוץ) בברזיל הירוק הוא המטריפ באמת (אני מניח שגם כאן זה ככה; כי אחרת איפה רועות כל הפרות כאן?)
ומשום מה הם אומרים שכאן הלבן זול בטירופ;; הם כנראה מדברים על החורפ;; כי עכשיו ממש אין סיכוי לראות כאן שלג בחמסין הזה;;

תכלס זה ממש ממש קל להתמכר כאן; כי זה כל-כך זול וכל כך זמין-
אני החלטתי שאחרוג מהמנהג השמרני שלי בחצי השנה האחרונה בארהב;; אבל כדי לעשות דברים במידה; לקחתי את המינון של ארכדי

אני לוקח מזה פעמיים ביום;

בבוקר אדום ובערב לומו;

גם כולם עושים את זה; אז זה מקובל חברתית

בת'כלם לומו זה גם סטייק אדום; אבל עם הרבה פחות שומן-

באמת שאי אפשר לסרב לסטייק ענק של בערך 700 גרם עם צ'יפס במחיר של מנת שווארמה עם צ'יפס-
אז זה אולי לא כל כך בריא; אבל זה כל כך טעים!!!

----

יום הכוון

כידוע לכולנו; פזמ הוא משהו שמתפתח אקספוננציאלית; ליאור מצטרפ אלי לטיול מחרתיים; אז הכנתי לו כמה נקודות ראשונת לתהליך החפיפה;
תכלס; כאיש צבא; לא יהיה לך ממש קשה להסתגל--- יש הרבה דברים ממש דומים-
1- מיד אחרי שתגיע; תעלה על ב'; המדים לא שונים בהרבה מהמדים של הודו; אבל כאן הנעלים התקניות הן נעלי ¨הבניאנס¨ ואם אתה רוצה להתקמבן על נעליים קלות אז זה ¨הבניאנס ברזיל¨- גם הנעליים הללו כמו הנעליים הצבאיות יעשו לך פצעים ויבלות עד שהרגליים יתרגלו אליהן-
2- הקפד על ניסוחים נכונים ומכובדים; בדיוק כמו בטירונות; שכל משפט צריך להסתיים במילה ¨המפקד¨ כאן מדובר בדיוק באותו חוק; אבל כל משפט צריך להסתיים במילה ¨אחי¨ בעקרון המהדרין מדברים ב¨סדנוויץ אחי¨ אבל זה כבר עניין של עדה-
אחי; אם יש לך את הבעיה שלי; שאני קורא רק לאלעד ¨אחי¨ אפשר להסוות את זה עם ¨גבר¨ אבל אני לא בטוח שזה לא יגרור שעות ביציאה

3- גבר; בדיוק כמו שאתה לא רוצה להתקע בצאלים באוגוסט עם שטר של 50 מול המכונת שתייה; ככה אתה לא רוצה להתקע כאן בלי מטבעות כשתרצה לעלות על אוטובוס-
ביום שישי אשכרה הסתובבנו שעה! בשביל לחפש מטבע של פזו אחד-
כל המחירים הנקובים כאן מתוכננים כך שיהיה ניתן לחזיר עודפ בשטרות של 2!!!
קבצנים כאן מבקשים שני פזו לא כי הם חמדנים; אלא כי הם מודעים לזה ששני פזו שווים פחות מפזו אחד!

----
בגלל ההשמטה של מספר מכתבים, לא אמרתי כראוי מזל טוב לדור שפיספסתי את בר-המצווה שלו.
קיבלתי דיווחים שקראת בתורה בצורה רהוטה ומוצלחת, עלה והצלח!

רוחות טובות

סליחה מראש על החוסר בסימני פיסוק; המקלדת כאן בספרדית ומסתבר שזה עושה בעיות-
אז אחרי העדרות ממושכת מכתיבה שבעיקר נבעה מהעובדה שהתותחים רעמו (¨עוד פגז עוד חנ¨ה!¨) אני חוזר לבלבל לכם במוח-
מאירועי הפרקים הקודמים שלא שודרו בשל המצב הבטחוני¨סיימתי ללמוד בקרניגי בהצלחה; תיירתי בכל המוזיאונים של פיטסבורג; תפסתי טרמפ לניו0יורק והשארתי את החליפה היפה שלי על מכסה מנוע של מכונית ברחוב אלדרסון;הייתי בחג המולד וערב השנה החדשה בניו יורק ובכיכר טיים; תיירתי בוושינגטון וראיתי את הלימוזינה שלה הנשיא הנבחר אובמה חולפת ליידי; פיספסתי את שתי ההפגנות נגד ישראל ביום; חזרתי לארץ;אכלתי; יצאתי למילואים אזרחיים בבאר שבע;הכרתי את ישראל האחרת;היא באמת אחרת; אכלתי; אמא כיבסה לי;אכלתי;ארזתי; אכלתי ויצאתי בטיסה לבואנוס איירס

משמעות השם ¨בואנוס איירס¨ היא ¨אוויר טוב¨אולם ככל הנראה הכוונה כאן היא לא לאוויר הרים צלול כיין; אלא דווקא לרוחות הטובות שהביאו את קולמבוס וחבריו למפרץ החום כאן-
כמה דברים מאוד מעניינים קרו בטיסה הזו של ה 12 שעות ממדריד-1- ב12 שעות קפצנו 6 חודשים כלומר מה21 בינואר עברנו ל21 ביולי ; פשוט פתאום נהיה קייץ2- השפה העברית הפכה ללא רלוונטית- השמש אינה מוצפנת עוד מהצפון ואפ אחד לא דר ברום של הדרום-- מה שהופך את האינטואיציה בכיוונים למבלבלת3- כשראיתי את המיים בגוגל ארץ חשבתי שהם חומים בגלל שיש איזה בעיה בצילום של גוגל; אבל בהנחה שאין בעייה בחלונות של המטוס של איבריה; המים כאן באמת חומים-
כייון שנסעתי לכאן ללא נוהל קרב; אין לי עדיין תוכניות ומה לספר לכם; אולם החוויה של הכמה שעות הראשונות; ללא ספק שווה התיחסות-אחרי ההמלצות של הרב¨א ושל מושיק לגבי המלון ללון בו; החלטתי שאת הלילה הראשון אבלה עם אלעד פולק שפגשתי בטיסה (צירופ מקרים לא נעים למי שמכיר) - (ועוד עם הזכרון שלי אני אומר לו ¨יש מישהו מפורסם שקוראים לא אלעד פולק לא_ שכן מפורסם לצערינו---)
אלעד הוביל אותי להוסטל של הסטלנים הארד קור; שלהכניס אותי לשם זה כמו להכניס את אורנה בנאי למפעל של מעילי הפרווה של קאסטרו- (מה גם שאומר שאני צריך לקוות שיתפנה מקום באחד המומלצים של הרב¨א את מושיק לפני שליאור יגיע)
את המונית חלקנו עם עוד רועי מהטיסה; והאמת; שהכבישים נראו בדיוק כמו הכבישים בארץ- שנכנסנו לעיר היא ממש מזכירה את תל אביב; אבל לפני 10 שנים- באסטות קטנות בצידי הדרכים כמו ברחוב העצמאות בחיפה; וכל המבנים שאינם במרכז העיר נראם כמו שיכונים של עמידר-אבל מה זה משנה (סימן תמיהה) השפה כאן עושה חשק לקרנבל!
ואכן; בשעה 5 בערב לערך (וכאן שעון קייץ אז זה יותר 5 בצהריים) התחיל להתאספ קרנבל צבעוני תחת החלון של ההוסטל שנמצא בדיוק מול הפרלמנט המקומי-המצעד תוכנן לצעוד מהפרלמנט עד למבנה שנמצא ממש לא רחוק; כ10 דקות הליכה; שגם בו קרה אירוע מעניין בהסטוריה הלא רחוקה של העיר-מהר מאוד החלו להאספ אנשים רבים עם הרבה צבעים- הייתה הקבוצה האדומה;הקבוצה התכלת; כתומה ; כחולה ; צהובה ועוד קבוצות של שילובי צבעים-כולם עם תופים הסתדרו בשיירה; ולקול צלילה התופים החלו לצעוד עם שירים בספרדית שאי אפשר לא להניע את האגן כששומעים אותם-
כבר ביום הראשון - קרנבל! איזה כיפ!
מי שמכיר אותי יודע שעדלאידות זה אחד הדברים שאני הכי מחבב בעולם! הדבר היחיד שמנע ממני לקחת חלק פעיל בקרנבל ההמוני הזה; שבגלל שכאן חופשת קיץ אז גם המון ילדים ובני נוער השתתפו בו; זה שכל הקבוצות שתארתי צעדו אחרי הקבוצה השחורה; שבידם דגלים שחור לבן ירוק ומשולש אדום-המצעד ההמוני הזה (ממש המוני; אני לא יודע להעריך; אבל היו המון אנשים) בא נגד האגרסיביות הישראלית שהרגה מעל אלפ פלסטינים כחלק מהאמפריליזים האמריקאי-

ממש חבל לי שהאינטרנט כאן לא מהיר דיו ואינני יכול להעלות לכם תמונות וקטעי וידאו שצילמתי; אבל על החולצות השחורות של הקבוצה השחורה הודפס לוגו החיזבאללה; ובידם תמונות צבעוניות של ילדים פצועים והרוגים; הקבוצה השחורה הקפידה להדליק חזיזים במשך כל הצעדה; ובסופה; "קומץ" שרפ את דגל ארהב וזרק נעליים בוערות על בניין שגרירות ישראל_

למען האמת; הקבוצה השחורה לא הדאיגה אותי כלל; דווקא מה שהאיג אותי זה כן הצבעוניות הרבה שליוותה את הקבוצה השחורה; אנשים (ובתוכם מלא בחורות יפיפיות לבושות כתלאביביות בשלהי יולי) צועדים בלב שלם אחר הקבוצה השחורה; וצועקים עם כמה זה נורא שהפצצנו אוניברסיטה! (שהחליטה שבה צריך ללבוש שריעה גם בשלהי יולי) בשיחה שלי עם מיעוט קטן מאוד מהם שהצלחתי לתפוס שמבינים אנגלית (וכמובן שהצגתי עצמי כהודי שלומד בארה¨ב) קיבלתי שתי תגובות; אחד; מאנגלוסקסית שלבשה צעיפ של חיזבאללה; שאמרה שהיא תומכת בכל מי שמתנגד לישראל ולאמפריליזים האמריקאי (היא הייתה חלק מהקבוצה השחורה; למרות שלבשה גופיית ספגטי)והתגובה השניה; מאחד שלא נראה שונה בהרבה מהגולנצ'יק שבמיטה שמעלי בהוסטל;שהוא מתנגד רק להרג חפים מפשע; לא משנה מה היא הסיבה; ולו; באמת קשה להסביר...
אני תמיד מרגיש שאנרגיות של המונים יכולה להביא לשינוי; לקול צלילי התופים שרתי על פי המקצב ¨עוצה עצה ותופר; דברו דבר ולא יקום¨ למרות שזה של דוסים; זה הדבר היחיד שעזר לי- אני זוכר את עמנואל; וגם אני זוכר שהצדק עימנו-
אז כדי לסיים באופטימיות (כי אחרת איכ נמות מהגרעין האיראני שמחים?)
אצטט את דוד בן גוריון¨ לא משנה מה יאמרו הגויים - משנה מה יעשו היהודים¨
רוחות טובות עלק....
אני מקווה שהמכתב הבא יספר לכם על איזה מגניב הנופ כאן-

חיזקו ואימצו!

זה לא האורך שקובע!

חד צדדיות.
אני לא יודע מה קרה בעולם בכלל, ובפרט בארה"ב שנחשבת לידידת ישראל, אבל לאחרונה אני רואה שיש כאן ממש חד צדדיות בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי.
אני לא יודע אם זה בגלל שאובמה נבחר (הרי היהודים הצביעו לו גם לא?) אבל משום מה, בשבועות האחרונים, כאן כולם תומכים בלבנון! בכל מקום ברחובות, בחנויות וגם בבתים אנשים מציבים את הסמל שבמרכז הדגל הלבנוני, ומקשטים אותו ומעטרים אותו....

שלא יגידו אח"כ שהכתובת לא הייתה על הקיר....

-----
זה לא האורך שקובע!

כפי שבוודאי שמתם לב, הערב מדליקים נר ראשון של חנוכה. חג החנוכה, המכונה גם "חג האורים" הוא אחד מחגים שסובבים סביב האור בתרבויות רבות בתקופה זו של השנה. על-פי לוח השנה של השמש, היום, ה21 בדצמבר, הוא היום הקצר ביותר בשנה. הסוציולוגים והפסיכולוגים טוענים, שבגלל שפחות ופחות שעות אור היו בכל יום, אנשים רבים היו נכנסים לדכאון ומתאבדים, אז המציאו חגים שעוסקים באור, כדי שהאלים יתרצו, והנה, בתום החג אכן הימים מתחילים להתארך בשנית.

החג שלנו כמובן, מספר על מאבקם של המכב"ים ביוונים, ומתרחש בתקופה של מאבק תרבותי בין האולד-פאשין "חשמונאים", לניו-אייג' האופנתיים ה"מתיונים". שיא הסיפור היה כשהבעלהבית, אנטיכוס, החליט שהוא רוצה לשים שלט חוצות ענק כדי לפרסם בו את האליל שלו, במקום בו יש חשיפה מירבית ליהודים - בבית המקדש עצמו. בנושא הזה לא הצליחו לשחד את חבר הועד מרציאנו כדי לאפשר זאת, ואז החליטו בעלי השררה להראות מי הבוס, נכנסו בכוח והדביקו מדבקות "סופעונה!", שלא יורדות גם עם מים רותחים, על כל דבר שהיה במקדש.
שחזרו הכוהנים, והתבאסו לאללה לגלות ש" *אין כפל מבצעים *עד גמר המלאי" החליטו לנסות ולשקם את מה שהיה קודם. הבעיה, שלא היה להם שמן להדליק בו את המנורה שלא הועסקו ביצורו בו עבדים בסווטשופס בשכר של עשירית הזוז ליום.
חוץ מאיזה כד קטן, שנשאר במקרה.
אחד הכוהנים היפנים, החליף את המנגנון של המנורה להיברידי, כזה שעובד גם על שמן וגם על חשמל, וככה, הכד הזה, שציפו שאולי יספיק ליום - שמונה ימים שמנו נתן.

ומהימים ההם, בזמן הזה, המצווה בחג החנוכה היא "פרסום הנס".
נכון, אנחנו אולי לא מגניבים כמוכם. אצלנו אליהו הנביא אף פעם לא מגיע, ובטח לא עם חליפה אדומה מגניבה (מקסימום על חמור).
אבל היי! נעשה לנו נס, ובסוף, אנחנו אלו שיודעים מה טוב באמת!

-------

לוטם היום טסה לה למקסיקו, וכך אנו מסכמים תקופה של כמעט חמישה חודשים ביחד.
אני אנצל את הבמה המכובדת הזו להודות לה, על שותפות לדירה, על חברות, ועל טיפולים פסיכולוגיים נהדרים.
וכמובן אאחל לה בילוי נעים והמשך הצלחה בלימודים.

אני סוגר את פיטסבורג בשבוע הקרוב ואשלח עדכונים בהמשך.


במסגרת "פרס אייל למצוינות בבזבוז זמן" (בעבר נודע כ"פיטגורס הוא ליצ'י") אני גאה להציג את התחרות לחנוכה - נראה אותכם עושים משהו מגניב כזה... (חייבים לראות כמעט הכל עם רמקולים כדי להבין...)
http://www.youtube.com/watch?v=-KmHFdp6cgs (ועוד אחד אם אהבתם http://www.youtube.com/watch?v=LbkNxYaULBw)

כאן יש כתבה מעניינת מאוד על שירים בכלל ועל שירי חנוכה בפרט
http://www.daat.ac.il/DAAT/kitveyet/hagigey/shibushim-2.htm

כתבה על מקור הסביביון והסביבונים בעולם
http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=688

חנוכה שמח, ובילוי נעים!