26.2.2009

יש לי לפעמים הרגשה של דה זה וו

משכנס אדר מרבים בשמחה.
כיוון שכך חיפשנו את המקום שבו יש הכי הרבה שמחה.
ואז נתקלנו בשלט
מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו*
(* לא כולל קרנבל ברזילאי)

אז הלכנו בעקבות האותיות הקטנות ואחרי ביקור במפלי האיגוואסו (שהיחס ביניהם לבין מפלי הניאגרה הוא כמו היחס בין מפלי הניאגרה למפל התנור)

האמת שאת "ה" קרנבל חוגגים בריאו; אבל כיוון שלאף אחד מאיתנו אין רשיון על משאית לקחנו אוטובוס לעיר פלוריאנפוליס

באוטובוס היה נורא קר-נבל הנהג שלא הסכים להנמיך את המזגן.
ביום הראשון לפני שהתחיל הקרנבל עצמו אחרי ששכרנו דירה שכדי להגיע אליה צריך לשוט בגונדולה (מגניב לאללה) יצאנו למרכז העיר שם היו במות השמחה וכמה משאיות עממיות שאחרים רוקדים כל המקומיים זו הייתה חגיגה קטנה מאוד נחמדה שהאווירה בה הזכירה את הרחובות בערב יום העצמאות.
למחרת רבצנו על חוף הים המהמם ורקדנו עם כל הרוחצים ריקודי שורות בפורטוגזית .(סימה זה למעלה אבזיו זה למטה~ סתם שתדעו)

ביום הקרנבל עצמו~ ניגשנו מצויידים בכרטיסים אותם רכשנו ב5 ריאל ביום הראשון שהגענו לאי (מי שלא היה מצוייד שילם 60 לספסרים) ונכנסנו שמחים וטובי לב ליציע F.
מוכר הבירה מכר גם קאפה~ שזו שקית זבל עם קפוצ'ון.
כמובן שישראלי לוחם לא עשוי מסוכר~ והוא לא יקנה שקית זבל ב5 ריאל!
(הוא יקנה אותה אחרי שהוא כבר רטוב ב10 ריאל) מה שמיד הזכיר לי את ההתבכינות הקבוע שלנו על הגשם שיש תמיד בארץ בפורים. כאן זה אמצע הקיץ ויורד מבול על הקרנבל! (הם פשוט עושים תחפושות מחומר יותר עמיד מאשר נייר קרפ...)

שעה אחרי השעה שנקובה בכרטיס~ התחיל המצעד~
בראש המצעד צעדו קבוצת הקשישים ולאחריהם הנכים (מי אמר חינוך חברתי סמוי?) ולאחר שעה (וכשפסק הגשם) התחיל המצעד עצמו.
במצעד צעדו 5 בתי ספר לסמבה ממחז סנטה קטרינה כל בית ספר צועד כשעה וחצי ולו כ4 עגלות ענק מקושטות ומעוצבות בדברים מדהימים.

לא רק העיצוב עצמו מרהיב~ אלא גם העבודה ההנדסית שם מעוררת השתאות (שתי פומות ענק מרחפות להן לפני עגלה... צריך לראות כדי להבין)
בין העגלות צועדות שתי סוגי קבוצות~ האחת - אנשים מחופשים בתחפושות יפות אחידות. השניה - רקדניות סמבה מקצועניות.
אני לא יודע אם זה בסדר או לא~ אבל למרות העגלות המרהיבות שאין לי ספק שעבדו עליהם חודשים ארוכים~ מספיקה רקדנית סמבה אחת לפני העגלה כדי למשוך את תשומת הלב. מה שמזכיר לי את האמרה הידועה שאני מסכים איתה לאחר ביקורי בחלקים נרחבים בעולם~ אבל חשוב לשים לב לאותיות הקטנות
הבחורת בישראל הן היפות ביותר בעולם*
(*לא כולל ברזיל)

ללא ספק הסיבה לכך היא הריקוד המושלם של הברזילאית. לא משנה אם הריקוד שלה קטן בינוני או גדול~ ריקוד של ברזילאית הוא תמיד מעוצב למשעי .(ובדכ גם עטוף בבגד מחמיא)
יש אנשים שטוענים שככבות ישראליות עושות ניתוחים כדי שיהיה להן ריקוד ברזילאי~ אבל אני חושב שבדיונים הקרובים על שיפור מערכת החינוך הישראלי פשוט צריך להכניס כדרישה מרכזית שבשיעורי ספורט מכיתה ד לבנות ילמדו סמבה~ כמו שיש כאן
ככה לכולן יהיה ריקוד ברזילאי, הערכה העצמית שלהן תהיה יותר גבוהה, וכולם יהיו מרוצים.

כמו שאמרתי~ השיירה הענקית של כל בית ספר רוקדת במשך כשעה וחצי~ לארך כל השדרה של אצטדיון הסמבה (אשכרה עומדות טריבונות ותאורה כל השנה לאורך השדרה הזו)
אולם כדי שכל הצופים לאורך אותה שדרה יראו את אותה ההופעה~ מתנגן לו אותו השיר באורך של כשלוש דקות לאורך כל השעה וחצי (מי אמר שטיפת מוח?)

כמו שאמרתי~ השיירה הענקית של כל בית ספר רוקדת במשך כשעה וחצי~ לארך כל השדרה של אצטדיון הסמבה (אשכרה עומדות טריבונות ותאורה כל השנה לאורך השדרה הזו)
אולם כדי שכל הצופים לאורך אותה שדרה יראו את אותה ההופעה~ מתנגן לו אותו השיר באורך של כשלוש דקות לאורך כל השעה וחצי (מי אמר שטיפת מוח?)

כמו שאמרתי~ השיירה הענקית של כל בית ספר רוקדת במשך כשעה וחצי~ לארך כל השדרה של אצטדיון הסמבה (אשכרה עומדות טריבונות ותאורה כל השנה לאורך השדרה הזו)
אולם כדי שכל הצופים לאורך אותה שדרה יראו את אותה ההופעה~ מתנגן לו אותו השיר באורך של כשלוש דקות לאורך כל השעה וחצי (מי אמר שטיפת מוח?)

כמו שאמרתי~ השיירה הענקית של כל בית ספר רוקדת במשך כשעה וחצי~ לארך כל השדרה של אצטדיון הסמבה (אשכרה עומדות טריבונות ותאורה כל השנה לאורך השדרה הזו)
אולם כדי שכל הצופים לאורך אותה שדרה יראו את אותה ההופעה~ מתנגן לו אותו השיר באורך של כשלוש דקות לאורך כל השעה וחצי (מי אמר שטיפת מוח?)


המצעד המרהיב הזה נמשך עד 5 בבוקר ולאחריו יצאנו לחזות בזריחה בחוף הים. (וכאן הזריחה היא באמת מהים)

עכשיו אני כותב לכם מהאי איליה דה מאול שזה אי מדליק בטירוף שאין בו מכוניות או רכבים ממונעים בכלל והחופים בו מקסימים. הבעיה שיורד עלינו מבול אז נשקול לצאת מכאן מוקדם מהצפוי לכיוון ריאו...

אולי בגלל שיורד כאן גשם ולא יהיה לי משהוא אחר לעשות אני אעדכן את אלבום התמונות אז אתם מוזמנים לעקוב בימים הקרובים.
http://picasaweb.google.com/dekel9000

נתראה בקרוב!

18.2.2009

הולכים לאיבוד בנחל עמוד

ראשית; הבנתי שכל מי שיש לו ג'ימייל מקבל את ההודעות שלי לספאם; אז אם אתם קוראים את ההודעה שלי; אבל יש לכם חברים בג'ימייל; תגידו להם את זה.

אחרי הסיור המרתק בבאונוס איירס; יצאנו לכיוון אל קלאפטה שבפטגוניה. (בגלל קוצר זמן החלטנו לוותר על ארץ העש; היא נמצאת דרומית מידי וגם שם צריך לשים אל-תוש גם על הבגדים כדי שהעש לא יאכל אותם...)
מאל-קלאפטה יצאנו לכיוון פורטו נטאלס כדי להתכוננן לטיול בן 4 ימים ב"טורוס דל-פיינה"
האתר הזה הוא כמו נחל עמוד; רק שבמקום שיהיה עמוד אחד; יש שלושה.
האתר הזה נחשב לאחד היפים ביותר בפטגוניה; ולכן הוא מלא בתיירים מכל קצוות תבל.

ליאור ואני ארזנו תיקי גב גדולים; עמוסים ביותר מידי ציוד ואוכל; והתחלנו לטפס על הטורוסים; באוטובוס לפארק הכרנו את טל ואדר מאורנית שאיתם זכינו לטייל בארבעת הימים הקרובים.

ההחלטה הראשונה שיש לקבל כאשר מתחילים לתור בטורוסים היא האם לעשות את ה W או את הW ההפוך; ההפוך נחשב מעט יותר קל; כיוון שאת החלק הקשה של הטיפוס עושים ביום האחרון בו התיקים ריקים יותר (כי אוכלים הרבה מהאוכל) (איזה מגניב זה סימן שאלה הפוך ¿)
את ההחלטה על פי טיפ של אלופים שקיבלנו מחואן; צריך לקבל בהתאם לראות ביום הראשון (כיוון שרבים הם אלו שרואים את הטורוסים מכוסים בעננים)
כשהאוטובוס הגיע ליעדו; כמובן שניסינו לשכנע את עצמנו שהראות לא טובה כדי לעשות את האופציה הקלה. אבל הראות הייתה כל כך טובה; שאפשר היה אפילו לראות את החרמון; אז נאלצנו לעשוות את הW הרגיל.

כבר בעיירה הסמוכה; פורטו נטאלס; מרגישים באחוז הישראלים הגבוה באיזור; אבל כשעושים את הטיול עצמו; רואים את כמה ההשפעה גדולה על תרבות הטראקים של כל המבקרים.
בביניני משרדים; כשנפתחת מולכם מעלית; אתם שואלים בנימוס אם המעלית ¨עולה¨ כאן כנראה בשביל הצחוקים שואלים העוברים אחד את השני בעליות ¨עולה¨. כיוון שהם לא מבינים עברית הם שואלים את זה גם בירידות; וכך יוצא שכל מעבר של שני אנשים אחד על פני השני מסתכם בהחלפת "עולה" ידידותית (¡Hola!) בגלל שגל הישראלים שהגיע אחרי הגל הראשון שהנחיל את ה"עולה" הופתע מאוד; בכל פעם שארופאי היה אומר לישראלי "עולה" הישראלי היה בהלם עונה "קטע" (¿Qué Tal?) וכך עד עצם היום הזה יש דו שיח בעברית בין כל שני מבקרים שעוברים אחד על פני השני.
שאלה בנימוסים והליכות; מי צריך להקדים ברכת "¡Hola!" למי; זה שעולה או זה שיורד?

בשונה מבטייולים אחרים; כמו טיולים במדבר הנגב; בטורוס דל פיינה לא צריך לקחת מים; משמעת המים כאן מסתכמת בבקבוק ליטר וחצי שיכול להיות חצי ריק; אני יכול לדמיין את המורה בטיול השנתי צועקת על הילדים "תשתו כאן לפחות כוס¡ ; יכל להיות שהנחל הבא יהיה רק בעוד 25 דקות הליכה מכאן !¡!
בכל 10 מטרים יש כאן איזה נחל תורן שנוצר מהפשרת מי שלגים; שהמיים בו כל כך נקיים שאפשר לעשות את בחינת הגיבוש של סיירת גדעון בקלות.
ביום הרביעי היה לנו יום סיור על קרחונים.
בוא נגיד ככה, אתה הסיפור הזה אתם חייבים לשמוע,
אבל דבר אחד אתם חייבים לדעת מראש קרחונים הם בלתי צפויים!
יש מעט תמונות באלבום החדש,
http://picasaweb.google.com/dekel9000
מחר אנחנו עוברים לברזיל לקראת הקרנבל...
בילוי נעים, אנד מאי דה ספאם בי וייז יו!

28.1.2009

סחי זה הכי - אחי

למטיילים בדרום אמריקה איתם אני נמצא בהוסטל כאן יש ז'רגון משלהם
כיוון שרוב המטיילים כאן נוסעים למסע ממושך; בממוצע חצי שנה; עליהם לנצל כל רגע;
ניצול הזמן הינו בעיקר ע¨י זה שמטיילים על פי המלצות מבקרים אחרים באיזור; בדרך כלל ישראלים גם הם
כיוון שככל הנראה אין לי את הפזמ הדרוש; אינני יורד תמיד לסןפ דעתם;; אבל כן הצלחתי להבין שהמטיילים מתארים אחד לשני את הנופים הנשקפים מהעיירות השונות לאורך מסלול הטיול;בצבעים-
לדוגמא;שמעתי שבברילוצ'ה יש חום מדהים (מזל שיש לי נעלים נגד בוץ) בברזיל הירוק הוא המטריפ באמת (אני מניח שגם כאן זה ככה; כי אחרת איפה רועות כל הפרות כאן?)
ומשום מה הם אומרים שכאן הלבן זול בטירופ;; הם כנראה מדברים על החורפ;; כי עכשיו ממש אין סיכוי לראות כאן שלג בחמסין הזה;;
תכלס זה ממש ממש קל להתמכר כאן; כי זה כל-כך זול וכל כך זמין-
אני החלטתי שאחרוג מהמנהג השמרני שלי בחצי השנה האחרונה בארהב;; אבל כדי לעשות דברים במידה; לקחתי את המינון של ארכדי
אני לוקח מזה פעמיים ביום;
בבוקר אדום ובערב לומו;
גם כולם עושים את זה; אז זה מקובל חברתית

בת'כלם לומו זה גם סטייק אדום; אבל עם הרבה פחות שומן-
באמת שאי אפשר לסרב לסטייק ענק של בערך 700 גרם עם צ'יפס במחיר של מנת שווארמה עם צ'יפס-
אז זה אולי לא כל כך בריא; אבל זה כל כך טעים!!!
----
יום הכוון
כידוע לכולנו; פזמ הוא משהו שמתפתח אקספוננציאלית; ליאור מצטרפ אלי לטיול מחרתיים; אז הכנתי לו כמה נקודות ראשונת לתהליך החפיפה;
תכלס; כאיש צבא; לא יהיה לך ממש קשה להסתגל--- יש הרבה דברים ממש דומים-
1- מיד אחרי שתגיע; תעלה על ב'; המדים לא שונים בהרבה מהמדים של הודו; אבל כאן הנעלים התקניות הן נעלי ¨הבניאנס¨ ואם אתה רוצה להתקמבן על נעליים קלות אז זה ¨הבניאנס ברזיל¨- גם הנעליים הללו כמו הנעליים הצבאיות יעשו לך פצעים ויבלות עד שהרגליים יתרגלו אליהן-
2- הקפד על ניסוחים נכונים ומכובדים; בדיוק כמו בטירונות; שכל משפט צריך להסתיים במילה ¨המפקד¨ כאן מדובר בדיוק באותו חוק; אבל כל משפט צריך להסתיים במילה ¨אחי¨ בעקרון המהדרין מדברים ב¨סדנוויץ אחי¨ אבל זה כבר עניין של עדה-
אחי; אם יש לך את הבעיה שלי; שאני קורא רק לאלעד ¨אחי¨ אפשר להסוות את זה עם ¨גבר¨ אבל אני לא בטוח שזה לא יגרור שעות ביציאה
3- גבר; בדיוק כמו שאתה לא רוצה להתקע בצאלים באוגוסט עם שטר של 50 מול המכונת שתייה; ככה אתה לא רוצה להתקע כאן בלי מטבעות כשתרצה לעלות על אוטובוס-
ביום שישי אשכרה הסתובבנו שעה! בשביל לחפש מטבע של פזו אחד-
כל המחירים הנקובים כאן מתוכננים כך שיהיה ניתן לחזיר עודפ בשטרות של 2!!!
קבצנים כאן מבקשים שני פזו לא כי הם חמדנים; אלא כי הם מודעים לזה ששני פזו שווים פחות מפזו אחד!
----
בגלל ההשמטה של מספר מכתבים, לא אמרתי כראוי מזל טוב לדור שפיספסתי את בר-המצווה שלו.
קיבלתי דיווחים שקראת בתורה בצורה רהוטה ומוצלחת, עלה והצלח!

23.1.2009

רוחות טובות

סליחה מראש על החוסר בסימני פיסוק; המקלדת כאן בספרדית ומסתבר שזה עושה בעיות-
אז אחרי העדרות ממושכת מכתיבה שבעיקר נבעה מהעובדה שהתותחים רעמו (¨עוד פגז עוד חנ¨ה!¨) אני חוזר לבלבל לכם במוח-
מאירועי הפרקים הקודמים שלא שודרו בשל המצב הבטחוני¨סיימתי ללמוד בקרניגי בהצלחה; תיירתי בכל המוזיאונים של פיטסבורג; תפסתי טרמפ לניו0יורק והשארתי את החליפה היפה שלי על מכסה מנוע של מכונית ברחוב אלדרסון;הייתי בחג המולד וערב השנה החדשה בניו יורק ובכיכר טיים; תיירתי בוושינגטון וראיתי את הלימוזינה שלה הנשיא הנבחר אובמה חולפת ליידי; פיספסתי את שתי ההפגנות נגד ישראל ביום; חזרתי לארץ;אכלתי; יצאתי למילואים אזרחיים בבאר שבע;הכרתי את ישראל האחרת;היא באמת אחרת; אכלתי; אמא כיבסה לי;אכלתי;ארזתי; אכלתי ויצאתי בטיסה לבואנוס איירס

משמעות השם ¨בואנוס איירס¨ היא ¨אוויר טוב¨אולם ככל הנראה הכוונה כאן היא לא לאוויר הרים צלול כיין; אלא דווקא לרוחות הטובות שהביאו את קולמבוס וחבריו למפרץ החום כאן-
כמה דברים מאוד מעניינים קרו בטיסה הזו של ה 12 שעות ממדריד-1- ב12 שעות קפצנו 6 חודשים כלומר מה21 בינואר עברנו ל21 ביולי ; פשוט פתאום נהיה קייץ2- השפה העברית הפכה ללא רלוונטית- השמש אינה מוצפנת עוד מהצפון ואפ אחד לא דר ברום של הדרום-- מה שהופך את האינטואיציה בכיוונים למבלבלת3- כשראיתי את המיים בגוגל ארץ חשבתי שהם חומים בגלל שיש איזה בעיה בצילום של גוגל; אבל בהנחה שאין בעייה בחלונות של המטוס של איבריה; המים כאן באמת חומים-
כייון שנסעתי לכאן ללא נוהל קרב; אין לי עדיין תוכניות ומה לספר לכם; אולם החוויה של הכמה שעות הראשונות; ללא ספק שווה התיחסות-אחרי ההמלצות של הרב¨א ושל מושיק לגבי המלון ללון בו; החלטתי שאת הלילה הראשון אבלה עם אלעד פולק שפגשתי בטיסה (צירופ מקרים לא נעים למי שמכיר) - (ועוד עם הזכרון שלי אני אומר לו ¨יש מישהו מפורסם שקוראים לא אלעד פולק לא_ שכן מפורסם לצערינו---)
אלעד הוביל אותי להוסטל של הסטלנים הארד קור; שלהכניס אותי לשם זה כמו להכניס את אורנה בנאי למפעל של מעילי הפרווה של קאסטרו- (מה גם שאומר שאני צריך לקוות שיתפנה מקום באחד המומלצים של הרב¨א את מושיק לפני שליאור יגיע)
את המונית חלקנו עם עוד רועי מהטיסה; והאמת; שהכבישים נראו בדיוק כמו הכבישים בארץ- שנכנסנו לעיר היא ממש מזכירה את תל אביב; אבל לפני 10 שנים- באסטות קטנות בצידי הדרכים כמו ברחוב העצמאות בחיפה; וכל המבנים שאינם במרכז העיר נראם כמו שיכונים של עמידר-אבל מה זה משנה (סימן תמיהה) השפה כאן עושה חשק לקרנבל!
ואכן; בשעה 5 בערב לערך (וכאן שעון קייץ אז זה יותר 5 בצהריים) התחיל להתאספ קרנבל צבעוני תחת החלון של ההוסטל שנמצא בדיוק מול הפרלמנט המקומי-המצעד תוכנן לצעוד מהפרלמנט עד למבנה שנמצא ממש לא רחוק; כ10 דקות הליכה; שגם בו קרה אירוע מעניין בהסטוריה הלא רחוקה של העיר-מהר מאוד החלו להאספ אנשים רבים עם הרבה צבעים- הייתה הקבוצה האדומה;הקבוצה התכלת; כתומה ; כחולה ; צהובה ועוד קבוצות של שילובי צבעים-כולם עם תופים הסתדרו בשיירה; ולקול צלילה התופים החלו לצעוד עם שירים בספרדית שאי אפשר לא להניע את האגן כששומעים אותם-
כבר ביום הראשון - קרנבל! איזה כיפ!
מי שמכיר אותי יודע שעדלאידות זה אחד הדברים שאני הכי מחבב בעולם! הדבר היחיד שמנע ממני לקחת חלק פעיל בקרנבל ההמוני הזה; שבגלל שכאן חופשת קיץ אז גם המון ילדים ובני נוער השתתפו בו; זה שכל הקבוצות שתארתי צעדו אחרי הקבוצה השחורה; שבידם דגלים שחור לבן ירוק ומשולש אדום-המצעד ההמוני הזה (ממש המוני; אני לא יודע להעריך; אבל היו המון אנשים) בא נגד האגרסיביות הישראלית שהרגה מעל אלפ פלסטינים כחלק מהאמפריליזים האמריקאי-

ממש חבל לי שהאינטרנט כאן לא מהיר דיו ואינני יכול להעלות לכם תמונות וקטעי וידאו שצילמתי; אבל על החולצות השחורות של הקבוצה השחורה הודפס לוגו החיזבאללה; ובידם תמונות צבעוניות של ילדים פצועים והרוגים; הקבוצה השחורה הקפידה להדליק חזיזים במשך כל הצעדה; ובסופה; "קומץ" שרפ את דגל ארהב וזרק נעליים בוערות על בניין שגרירות ישראל_

למען האמת; הקבוצה השחורה לא הדאיגה אותי כלל; דווקא מה שהאיג אותי זה כן הצבעוניות הרבה שליוותה את הקבוצה השחורה; אנשים (ובתוכם מלא בחורות יפיפיות לבושות כתלאביביות בשלהי יולי) צועדים בלב שלם אחר הקבוצה השחורה; וצועקים עם כמה זה נורא שהפצצנו אוניברסיטה! (שהחליטה שבה צריך ללבוש שריעה גם בשלהי יולי) בשיחה שלי עם מיעוט קטן מאוד מהם שהצלחתי לתפוס שמבינים אנגלית (וכמובן שהצגתי עצמי כהודי שלומד בארה¨ב) קיבלתי שתי תגובות; אחד; מאנגלוסקסית שלבשה צעיפ של חיזבאללה; שאמרה שהיא תומכת בכל מי שמתנגד לישראל ולאמפריליזים האמריקאי (היא הייתה חלק מהקבוצה השחורה; למרות שלבשה גופיית ספגטי)והתגובה השניה; מאחד שלא נראה שונה בהרבה מהגולנצ'יק שבמיטה שמעלי בהוסטל;שהוא מתנגד רק להרג חפים מפשע; לא משנה מה היא הסיבה; ולו; באמת קשה להסביר...
אני תמיד מרגיש שאנרגיות של המונים יכולה להביא לשינוי; לקול צלילי התופים שרתי על פי המקצב ¨עוצה עצה ותופר; דברו דבר ולא יקום¨ למרות שזה של דוסים; זה הדבר היחיד שעזר לי- אני זוכר את עמנואל; וגם אני זוכר שהצדק עימנו-
אז כדי לסיים באופטימיות (כי אחרת איכ נמות מהגרעין האיראני שמחים?)
אצטט את דוד בן גוריון¨ לא משנה מה יאמרו הגויים - משנה מה יעשו היהודים¨
רוחות טובות עלק....
אני מקווה שהמכתב הבא יספר לכם על איזה מגניב הנופ כאן-

חיזקו ואימצו!

21.12.2008

זה לא האורך שקובע!

חד צדדיות.
אני לא יודע מה קרה בעולם בכלל, ובפרט בארה"ב שנחשבת לידידת ישראל, אבל לאחרונה אני רואה שיש כאן ממש חד צדדיות בנוגע לסכסוך הישראלי-ערבי.
אני לא יודע אם זה בגלל שאובמה נבחר (הרי היהודים הצביעו לו גם לא?) אבל משום מה, בשבועות האחרונים, כאן כולם תומכים בלבנון! בכל מקום ברחובות, בחנויות וגם בבתים אנשים מציבים את הסמל שבמרכז הדגל הלבנוני, ומקשטים אותו ומעטרים אותו....

שלא יגידו אח"כ שהכתובת לא הייתה על הקיר....

-----
זה לא האורך שקובע!

כפי שבוודאי שמתם לב, הערב מדליקים נר ראשון של חנוכה. חג החנוכה, המכונה גם "חג האורים" הוא אחד מחגים שסובבים סביב האור בתרבויות רבות בתקופה זו של השנה. על-פי לוח השנה של השמש, היום, ה21 בדצמבר, הוא היום הקצר ביותר בשנה. הסוציולוגים והפסיכולוגים טוענים, שבגלל שפחות ופחות שעות אור היו בכל יום, אנשים רבים היו נכנסים לדכאון ומתאבדים, אז המציאו חגים שעוסקים באור, כדי שהאלים יתרצו, והנה, בתום החג אכן הימים מתחילים להתארך בשנית.

החג שלנו כמובן, מספר על מאבקם של המכב"ים ביוונים, ומתרחש בתקופה של מאבק תרבותי בין האולד-פאשין "חשמונאים", לניו-אייג' האופנתיים ה"מתיונים". שיא הסיפור היה כשהבעלהבית, אנטיכוס, החליט שהוא רוצה לשים שלט חוצות ענק כדי לפרסם בו את האליל שלו, במקום בו יש חשיפה מירבית ליהודים - בבית המקדש עצמו. בנושא הזה לא הצליחו לשחד את חבר הועד מרציאנו כדי לאפשר זאת, ואז החליטו בעלי השררה להראות מי הבוס, נכנסו בכוח והדביקו מדבקות "סופעונה!", שלא יורדות גם עם מים רותחים, על כל דבר שהיה במקדש.
שחזרו הכוהנים, והתבאסו לאללה לגלות ש" *אין כפל מבצעים *עד גמר המלאי" החליטו לנסות ולשקם את מה שהיה קודם. הבעיה, שלא היה להם שמן להדליק בו את המנורה שלא הועסקו ביצורו בו עבדים בסווטשופס בשכר של עשירית הזוז ליום.
חוץ מאיזה כד קטן, שנשאר במקרה.
אחד הכוהנים היפנים, החליף את המנגנון של המנורה להיברידי, כזה שעובד גם על שמן וגם על חשמל, וככה, הכד הזה, שציפו שאולי יספיק ליום - שמונה ימים שמנו נתן.

ומהימים ההם, בזמן הזה, המצווה בחג החנוכה היא "פרסום הנס".
נכון, אנחנו אולי לא מגניבים כמוכם. אצלנו אליהו הנביא אף פעם לא מגיע, ובטח לא עם חליפה אדומה מגניבה (מקסימום על חמור).
אבל היי! נעשה לנו נס, ובסוף, אנחנו אלו שיודעים מה טוב באמת!

-------

לוטם היום טסה לה למקסיקו, וכך אנו מסכמים תקופה של כמעט חמישה חודשים ביחד.
אני אנצל את הבמה המכובדת הזו להודות לה, על שותפות לדירה, על חברות, ועל טיפולים פסיכולוגיים נהדרים.
וכמובן אאחל לה בילוי נעים והמשך הצלחה בלימודים.

אני סוגר את פיטסבורג בשבוע הקרוב ואשלח עדכונים בהמשך.


במסגרת "פרס אייל למצוינות בבזבוז זמן" (בעבר נודע כ"פיטגורס הוא ליצ'י") אני גאה להציג את התחרות לחנוכה - נראה אותכם עושים משהו מגניב כזה... (חייבים לראות כמעט הכל עם רמקולים כדי להבין...)
http://www.youtube.com/watch?v=-KmHFdp6cgs (ועוד אחד אם אהבתם http://www.youtube.com/watch?v=LbkNxYaULBw)

כאן יש כתבה מעניינת מאוד על שירים בכלל ועל שירי חנוכה בפרט
http://www.daat.ac.il/DAAT/kitveyet/hagigey/shibushim-2.htm

כתבה על מקור הסביביון והסביבונים בעולם
http://www.gilrach.co.il/article.asp?id=688

חנוכה שמח, ובילוי נעים!

11.12.2008

צאו מהספר שלכם!

דבר ראשון, והכי מגניב, תראו את הפרוייקט המגניב שלנו בקורס של הרובוטים.
השיר "קיופד שאפפל" הוא להיט מטורף כאן במועדונים, ועוד מעט הוא יגיע לארץ, אז אתם יכולים להיות ראשונים שמכירים...
http://www.youtube.com/watch?v=qaybdmniUs8
אם יש לכם חשבון ביוטיוב, דרגו, ובלי קשר, אני מצפה לתגובות כמו "ווא, זה הדבר הכי מגניב שראיתי בחיים", "אני אתן לך את האקסבוקס החדש שלי אם תיתן לי את זה" וכמובן, "אייל! תתכנת לי רובוט!!!!!"

-----

70 שמות לירושליים.

זוכרים שסיפרתי לכם על הMIST במפלי הניאגרה?
ברוסית, מסתבר יש כמעט 20 מילים שונות לסוגים שונים של שלג, כשלאונטי סיפר לנו את זה (בזמן שנאלצנו לשיר ברוסית) זה היה נראה לי מגוכך.
בארץ יש מספר מסוים של מילים לחול.. חול,ש יש זיפזיפ, יש פודרה.... אבל זהו.
מחוויה קצרה של שבוע שלג בקור כאן (וזה עוד כלום לעומת מה שצפוי כאן בינואר) צריך מלא מילים לשלג.
כי אם התחזית אומרת לי "יורד שלג" אני לא יודע אם זה השלג הקטן שיחסית דליל ומחליק על המעיל לרצפה ולא באמת מפריע יותר מידי (זה מה שרואים בסרטים, שהשלג נראה מגניב וכיפי)
או שאולי מדובר באותו שלג בדיוק, אבל שהוא מגיע לרמת צפיפות של 90% מהאוויר, ואתה צריך לפתח זימים בנחריים כי אתה נושם כמויות של שלג שעף לך על הפרצוף.
או אולי זה הפתיתים הלא ברורים הענקיים של שלג, שנמסים ברגע שהם נוגעים לך בכובע הרוסי המגניב שלך, ואתה מבין את זה רק אחרי שהאוזניים שלך רטובות.
ואולי זה בכלל האבק של השלג שנערם שעולה חזרה למעלה עם רוח בטמפרטורה שמקפיאה את החנקן שבאוויר ואתה מקווה שהיית עכשיו דווקא בצד החשוך של פלוטו, כי שם בטוח יותר חם עכשיו.
קיצור, כל מי ששמע אותי אי פעם מתלונן על הקור פעם (ואני נוטה לעשות את זה הרבה), אז פעם סתם התבכיינתי. אם לא היו לי את הגעטקס הטרמים והאפודה, סביר להניח שהייתי הופך לנציב קרח.
----

עושים היפ הופ ציוני

לפני שבועיים אורגן כאן ע"י הארגונים היהודיים "יריד ישראל" שבו מנסים לקדם כל הארגונים היהודים תוכניות לימוד רבות ומגוונות בארץ, מ"תגלית" של 10 ימים, ועד תוכניות לימוד רב שנתיות ומסלולי עליה.
כדי למשוך "לקוחות פוטנציאלים" הזמינו את להקת "הדג נחש".
האירוע נערך ב"קארניגי הול" שזה היכל הופעות מרהיב, כמו בסרטים, שלוש קומות של יציעים עם פיתוחים ועיתורים על הקירות והתקרה (או בקיצור, תראו בתמונות).

----

פופקורן
אתמול לוטם החליטה לנסות לגרום לי לעשות קצת ספורט, והזמינה אותי למשחק "סקווש" או "רוקט-בול" שהבנתי שהם שונים, אבל זה לא באמת משנה. בדיעבד, הבנתי שמה שהיא רצתה זה להטיס עלי כדורי גומי במהירות אדירה (כנראה זה הדרך שלה לרמוז לי שעצבנתי אותה לאחרונה).
הסקווש הוא המשחק האידיאלי לצפונבון המצוי. למי שלא מכיר, זה טניס בתוך חדר. כשבמקום לשחק אחד מול השני, משחקים אחד ליד השני מול קיר, וכדי שלא יהיה צורך לרוץ ולהביא את הכדור, החדר סגור מכל ששת הכיונים.
שמתחילים לשחק זה מאוד מזכיר את המשחק "פופקורן" של פעם רק בתלת מימד.
http://games.nana10.co.il/Article/?ArticleID=401489&
(או את משחק ה"טנקים" של האטרי, עם הקירות הקופצים - לזה לא מצאתי קישור)
רק הבעסה שאף פעם לא קיבלתי איזה בונוס שאיפשר לי לירות ולשבור את הקיר....

---

מגבעות בקולנוע
בשבוע שעבר נערך כאן טקס הזכרון לנרצחים בפיגוע במומבאי. האירוע נערך בישיבה של חב"ד, בהשתתפות כל הארגונים היהודיים כאן (מסתבר שזה מחזה נדיר לראות אותם תחת קורת גג אחת, בגלל היריבות הפוליטית). שני דברים היו מאוד מעניינים, האחד, זה לשבת מאחורי כל החסידים עם המגבעות, זה כמו שמארג' סימפסון (או יונתן ברנולי) יתישבו לפניך בקולנוע.
באירועים שכאלו, נהוג לאסוף תרומות, והשיטה המקובלת בארה"ב זה להניח טופס התחייבות על המושבים. עיינו לרגע בטופס ההתחיבות שהונח על הכסאות בכנס זה.
http://picasaweb.google.com/lh/photo/rQUxTbX77tdD1rIbW-JyBg

----

צאו מהספר שלכם!
תרבות העם היהודי היא אחת הנפלאות בתבל, עם הספר, בעל שיעור האנאלפבתיות הנמוך ביותר, שהביא לעולם הרבה חוקי, מוסר וחוכמה. אבל השנים בגלות ככל הנראה גרמו לנו לאבד את כל מה שלא כתוב בספר.
לא שהייתי מחליף דבר בתמורה למשהו אחר, אבל אם אנחנו ב"ראשית צמיחת גאולתינו", אולי כדאי שננצל את הזמן לשחזר כמה מהדברים שאבדו.
בספר תהילים, אותו "טוחנים" בכל הזדמנות, בחלק נכבד מהפרקים יש מפתח (כמו מפתח סול) בפתיחה, כדי להבהיר לאיזה ז'אנר נכתב השיר. דוד המלך, שהיה העורך של הספר הזה, מכונה "נעים זמירות", כי כנראה פרט להיותו מלך, הוא היה זמר משהוא סוף (כמעט כמו נינט!). כנראה שבאלפיים שנה האחרונות, שבהם התחילו להשמיד להרוג ולאבד אותנו. מבין הדברים שבחרנו לברוח איתם לא היה העוגב הנבל והגיתית (כינור?) ברשימות הציוד לכוננות.
הלילה הייתי באירוע "כמעט חצות" - שבו כל המקהלות של האוניבריסטה עלו בזו אחר זו לשיר. השבוע גם נתקלתי במקהלה ששרה במקום ציבורי עם פעמונים, מאוד נחמד. בין המקהלות היו, פרט לשירי חג המולד ה"רגילים" גם מקהלת הודים (שהופיעו עם פאנג'אבי וג'ינס), מקהלת היפ-הופ, וגם מקהלת יהודים.
אז אומנם יש כאן באוניברסיטה פקולטה לאומנות שבה מחלקת פיתוח קול, אבל אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה יצאו הסטודנטים ב"רימון" או כל המקומות הנוראים שמשום מה את הוענשים שלהם אנו נאלצים לשמוע שוב ושוב בגלגל"צ לרחובות, כדי סתם להפיץ אומנות, בחינם, בשביל הכיף, בשיביל האווירה.
אומנים יקרים, אתם חלק חשוב מאוד בתרבות המתפתחת שלנו, אין כסף, אין מה לעשות, אבל אם תצאו לרחובת עם כובע, תרוויחו פעמיים....

----
כמו חברים רבים שלי בתקופה האחרונה שמתחילים בחיפושי עבודה, גם הקו"ח הללו הגיע לידי... שווה התיחסות...
http://letgiladgo.blogspot.com/2008/11/03-6975000-let.html

----
הסמסטר נגמר, ביום שני המבחן האחרון.... אני אשאר כאן עד אחרי החגים, ואז אטוס לדרום אמריקה.
בגלל שיש יותר מידי מהנדסי תעשייה וניהול, אז בצורה לא ברורה יוצא שיותר זול לי לחזור לארץ, ולטוס משם הלוך חזור... אז ככה גם אוכל לארוז כמו שצריך.
אז אם אתם בוגרי דרומאמריקה, אשמח לעצות (יש לי חודש ושבועיים, נוחת בבאונוס אירס וממריא מריאו...)

המשך צפייה מהנה!

27.11.2008

אדום לוהט

הר געש

בפעם האחרונה שהייתי בארצות הברית, אחד הדברים הכי מרשימים היה הפארק "ילו-סטון". זה פארק שקרוב לאזור געשי, שיש שם כל מני דברים מוזרים שקורים באדמה, מעינות חמים כמו בחמת גדר זה רק ההתחלה, יש שם כל מיני בריכות צבעוניות בצבעים מרהיבים, וגיזרים שיוצאים מהאדמה כמזרקות ענק. זה ללא ספק היה אחד הרגעים המרשימים בטיול ההוא, אבל שבועיים אחרי זה, הגעתי ללאס-וגאס, ובמלון "באלז'יו" יש גיזרים, שמתפרצים לפי קצב המוזיקה, וצבעים בתקרת הזכוכית שלעומתם הכל נראה אפור. בעידן האחרון האדם מצליח לעשות הרבה דברים שבעבר היו נחשבים לנפלאות הטבע

לפני המון שנים צפיתי עם אחי באיזו תוכנית של נאשונאל ג'אוגרפיק על הרי געש, והחוקר שם הלך עם מקל מחובר לקופסא שימורים ו"אסף" קצת לבה נוזלית, מאז ממש רציתי לגעת בלבה (עם מקל.. אני לא כזה טמבל...)

בזכות קורס שלוטם לוקחת, ובזכות זה שהיא מכירה אותי ויודעת שאני מתלהב מכאלו דברים, יצאנו לראות את אחד המקומות המייצגים ביותר את ההיסטוריה של פיטסבורג, ומקום שבגללו העיר נהייתה גדולה כפי שהיא - מפעל פלדה.
המפעל שייך לתאגיד USS שלא נגמר ב"אנטרפריז" אלא הוא ראשית תיבות של U. S. Steel. וזו הייתה ללא ספק עוד אחת מהחוויות שאי אפשר להוריד באינטרנט. צידו אותנו במדי בטיחות, ומכשיר קשר עם "מדונה" שלא נכנס לאוזן, אלא שומעים מסביב לאוזן דרך הגולגולת (איך אין את זה בצה"ל?) ונכנסנו לתוך הבניין העצום החלוד.
לראות ברזל זורם לתוך סיר ענק.... זה מחזה מרהיב.... אני מניח שזה הדבר הקרוב ביותר ללבה שיכול להיות. לתוך סיר הברזל נכנס מוט מתכתי בצורת מקדח ענק, שמזריק לברזל פחמן במשך כמה דקות ובתהליך הזה מתפזרים ניצוצות שנראים כמו הזיקוקים של עוגת ימי הולדת (אש קרה עלק....) . כשהמקדח יוצא הוא נראה כמוט אדום שקוף עם דוגמא להבות עליו.
אחרי התהליך הזה מצטבר "קרום" על הנוזל, ולכן, עגורן ענק מרים את הסיר לכיוון ה"כפית" הענקית שגורפת את הקרום כמו את הקרום של החלב.
בתהליך הזה כל החדר הענק מתמלא מה שנראה כמו עשן סמיך, אבל בהתבוננות מעמיקה למעשה מדובר במוץ של ברזל! "נצנצים" כמו באיפור של ילדות! אופף אותנו מכל כיוון. פתאום אנחנו מגלים שנשיפה על שכבת האבק העבה על הרצפה מעלה ענן של נצנצים זעירים! (לא יודע עד כמה בריא לנשום את זה... אבל אני אניח שכאן זה אמריקה אז זה בסדר...)

אחרי זה שופכים את הפלדה לתוך סיר נוסף שבו יסודות אחרים כדי לתת לה תכונות נוספות (גמישות, חוזק, אהבת ישראל וכד'). את המשך התהליך לא ראינו, אבל את הנוזל הופכים למוטות, ומשם ללקוחות. (בקורס הקצינים בתותחנים ערכו לנו סיור בסולתם, וראינו איך הופכים את המוטות לחתיכות גדולות של מסטיק בזוקה, ואותם לפגזים... גם מגניב, היום אתם יכולים לקפוץ לשדרות או לאשקלון ולראות שם את התוצרים... רק 25 דקות מתל אביב.... בנתיים.....(

מפעל פלדה זה ללא ספק אחד התפאורות המפורסמות ביותר בסרטים אמריקאים... ואני יכול להבין למה. קטע הסיום של הסרט "שליחות קטלנית 2" מתרחש שם, וזה בול אותו הדבר. בניין עצום, מדרגות ברזל גבוהות, מנופים בכל פינה, רק ארנולד היה חסר לנו...

-----

ביום שישי הקרוב יחול "יום שישי השחור" שאין בינו לבין "ספטמבר השחור" דבר.
"
לעבור מאדום לשחור" או פשוט "לעבור לשחור" זה ביטוי בעולם הכלכלי, שבו כסף בדוחות הכספיים ב"חובה" היה נרשם באדום, וב"זכות" בשחור. (כמו בפתקיות של הכספומטים הישנים). היום שבו הסיכום היומי סוף סוף נרשם בשחור, והעסק מתחיל להפוך ל"רווחי" הוא בד"כ יום השישי שלאחר חג ההודיה, שהוא "ירית הפתיחה" של עונת ה"סיילים" (הנחות ומבצעים). החנויות פתוחות כל הלילה, ומספרים על תורי ענק שצפויים. יש אוטובוס שיוצא מהאוניברסיטה ב10 בלילה לאחד מקניוני החוצות (אוטלט) כאן.
נראה לי שאני אשאר לישון עד מאוחר בשישי...