אני נרדם....
לילות מטורפים לפני יום עבודה ארוך זה אף פעם לא טוב....
בכלל תכננתי ללכת לישון מוקדם, כבר ב11:15 נכנסתי למיטה. הייתי עייף כבר קודם, בכלל לא חשבתי שיקרה דבר כזה.
כיביתי את האור... ואז השובבה הזו התחילה.
עוברת לי ליד האוזן.... עם הקולות האלה שהיא עושה... אף אחד לא יכול לעמוד בפניהם.
מסתובבת סביבי, נוגעת - לא נוגעת.. מטריפה.
חשבתי כבר להתעלם, שאם אני לא אזוז היא תחשוב שנרדמתי ותרד מכל העניין.
אבל כנראה שדווקא אז היא החליטה לעשות מה שכולן בטוחות שיוביל לשיאים חדשים.
היא הביאה חברה!
אני ושתיהן במיטה אחת!
התחלתי להתפטל, לזוז מצד לצד... השמיכה התעופפה לכל הכיוונים...
מטריפות אותי.... בסטראו.... מיכוונים שונים ככה שאין לי לאן לברוח!
מבהירות לי מעבר לכל ספק אפשרי, שזה אני שהן רוצות ולא אף אחד אחר.
רוצות כאן, ועכשיו.
לא לחשוב על ההשלכות, בלי יסורי מצפון. ללא גינונים והתחסדות.
מתחילות לטרוף אותי, כאילו אין מחר. אני מנסה להתגבר על התחושה, לא מרשה לעצמי להכנע להן. "עוד מעט זה יעבור" אני חושב. "זה הכל בראש, נתמודד עם ההשלכות מחר" אני מנסה לשכנע את עצמי.
אבל הן בשלהן, ממשיכות למצוץ בתאווה, שוב ושוב.
אני נשבר, פרץ של זעם יוצא ממני. אני מדליק את האור כדי שלא יכלו להסתתר בצלליות.
מנסה להצליף בהן בכל הכוח - אם זה המשחק - אז עד הסוף!
אבל הן כמו ילדות קטנות... זריזות ומהירות, מתחמקות ממני... צוחקות עלי בתאום.
אני אוחז בקצה השמיכה, ומניף אותה לכל עבר - מה שלא עובד בסיכול ממוקד - יעבוד בארטילריה כבדה.
אך לשווא, הן רק גורמות לי להזיע יותר, ולהן לרצות עוד.
אני נכנע, נשכב שוב במיטה, ונותן להן לבצע את זממן בי... שלפחות הן תצאנה מסופקות...
כנראה ככה זה שהקיץ מגיע... זה פשוט באוויר.
אני חייב ללכת לקנות דוחה יתושים, כדי שאולי הלילה אוכל לישון כמו שצריך.
קיץ שמח.
לילות מטורפים לפני יום עבודה ארוך זה אף פעם לא טוב....
בכלל תכננתי ללכת לישון מוקדם, כבר ב11:15 נכנסתי למיטה. הייתי עייף כבר קודם, בכלל לא חשבתי שיקרה דבר כזה.
כיביתי את האור... ואז השובבה הזו התחילה.
עוברת לי ליד האוזן.... עם הקולות האלה שהיא עושה... אף אחד לא יכול לעמוד בפניהם.
מסתובבת סביבי, נוגעת - לא נוגעת.. מטריפה.
חשבתי כבר להתעלם, שאם אני לא אזוז היא תחשוב שנרדמתי ותרד מכל העניין.
אבל כנראה שדווקא אז היא החליטה לעשות מה שכולן בטוחות שיוביל לשיאים חדשים.
היא הביאה חברה!
אני ושתיהן במיטה אחת!
התחלתי להתפטל, לזוז מצד לצד... השמיכה התעופפה לכל הכיוונים...
מטריפות אותי.... בסטראו.... מיכוונים שונים ככה שאין לי לאן לברוח!
מבהירות לי מעבר לכל ספק אפשרי, שזה אני שהן רוצות ולא אף אחד אחר.
רוצות כאן, ועכשיו.
לא לחשוב על ההשלכות, בלי יסורי מצפון. ללא גינונים והתחסדות.
מתחילות לטרוף אותי, כאילו אין מחר. אני מנסה להתגבר על התחושה, לא מרשה לעצמי להכנע להן. "עוד מעט זה יעבור" אני חושב. "זה הכל בראש, נתמודד עם ההשלכות מחר" אני מנסה לשכנע את עצמי.
אבל הן בשלהן, ממשיכות למצוץ בתאווה, שוב ושוב.
אני נשבר, פרץ של זעם יוצא ממני. אני מדליק את האור כדי שלא יכלו להסתתר בצלליות.
מנסה להצליף בהן בכל הכוח - אם זה המשחק - אז עד הסוף!
אבל הן כמו ילדות קטנות... זריזות ומהירות, מתחמקות ממני... צוחקות עלי בתאום.
אני אוחז בקצה השמיכה, ומניף אותה לכל עבר - מה שלא עובד בסיכול ממוקד - יעבוד בארטילריה כבדה.
אך לשווא, הן רק גורמות לי להזיע יותר, ולהן לרצות עוד.
אני נכנע, נשכב שוב במיטה, ונותן להן לבצע את זממן בי... שלפחות הן תצאנה מסופקות...
כנראה ככה זה שהקיץ מגיע... זה פשוט באוויר.
אני חייב ללכת לקנות דוחה יתושים, כדי שאולי הלילה אוכל לישון כמו שצריך.
קיץ שמח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה