-------
כמה זמן עבר? מ.... זה כבר דורש חישוב...
חזרנו למסגרת של לימודים,
כיתה כיסא שולחן מורה...
שוב האווירה שהכרתי אותך. אני מסתובב לחברים מאחור לשאול שאלות לספר בדיחות (אם אפשר לקרוא ליציאות הגרועות שלי בדיחות...) ורק עכשיו אני מתחיל להיזכר בך...
מי חשב אז בכיתה, שלמדנו לחשב אינטגרלים,
שיום יגיע ואהייה אחד מאלו שממש משתמשים בהם?
השבוע צחקתי בפה מלא....
אחרי ביס של הגון של חומוס ופסטרמה משהו הצחיק אותי.
מתוך נימוס שמתי את היד על הפה, ואז נזכרתי בדרך בה אתה הייתה צוחק.
ואז חשבתי שאולי, שההנצחה האמיתית היא לא בתמונות, באנדרטאות, ובשירי הזיכרון, אלה אולי הדברים הקטנים חסרי המשמעות האלה.
כמו אתמול, שבשעמום עז של לימודי פיזיקה כתבתי לעצמי דברים מצחיקים עם המספרים במחשבון, ובשבוע שעבר, הקראתי בביטחון תשובה לשיעורי הבית באנגלית ממחברת ריקה, ביום שני, ציינתי בפני אהוד שאני אוכל "כריך", ולא סתם "סנדוויץ' ".
הזיכרונות מתערפלים, ולאט לאט הקישור לשם שלך מעורר בזיכרון את בית העלמין והסמל של דוכיפת, ולא את החבר שמוצא את השקפקפים שלו בתוך הירדן. כבר לא זוכרים את המלצות החוכמה שלך, ואתה כבר לא מספר אחת באיחורים שמגיע בריצה מהחדר מדרגות. "הספסל הישן המשותף" כבר לא מזכיר את השיחות על בחורות, אלא את התמונה שלך בכיכר ביום הזיכרון.
כל שנה היינו הולכים לעצרת הזיכרון בכיכר.
מי חשב אז בכיכר, שהקשבנו לרשימת הנופלים,
שיום יגיע ותהה אחד מהם?
מאז - צונמי, רעידות אדמה, הוריקנים והתרסקות הקולומביה....
אתה יודע מה הדבר האחרון שעבר לאילן רמון בראש לפני שהחללית התרסקה?
מי חשב אז במכונית, שהרצנו בדיחות שחורות על אסונות,
שיום יגיע והבדיחה תהייה עליך?
כן, כן, מי חלם אז בכיתה
כשלמדנו לדקלם "על חומותייך ירושליים הפקדתי שומרים"
שיום יגיע ותהה אחד מהם....
בדרך חזרה מים המלח, עצרנו לסיור בעיר העתיקה.
אני עומד על החומה,
עומד בשמש עם כולם, וכל העיר העתיקה
מונחת לי על כף ידי אני מביט בה מאוהב
לעיתים רחוקות מגיע לכן סתם להביט
אבל עכשיו אני כבר לא בתפקיד....
כן, מי חלם אז בכיתה, כשנעלה לטייל בירושליים
אתה לא תהה אחד מהם?
שומר החומות - להקת פיקוד מרכז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה